פרק 12: קווים אדומים
(ענר)
החזרנו את המזרן והשמיכות מהמחסן אל תוך הסלון של מיה בשקט מוחלט.
השפתיים שלי עדיין בערו מהמגע שלה. תכלת צעדה לצידי בראש מורכן, הלחיים שלה סמוקות באדום עז, והאצבעות שלה אחזו בקצה השרוול של הקפוצ’ון. היה באוויר משהו חדש, עמוק ומטלטל, אבל שנינו ידענו באיזה עולם אנחנו חיים. אנחנו לא ברומן מהאגדות : היא אישה נרדפת, אני מסייע למבוקשת, והאדמה מתחתינו בוערת.
הנחתי את המזרן על הרצפה, מתרחק ממנה חצי צעד כדי לתת לה אוויר. “תנסי לישון קצת,“ לחשתי, קולי עדיין היה מעט צרוד. “אני שומר פה.“
היא הרימה אליי מבט חטוף, עיניה הכחולות נצצו באור הניאון הקלוש של המטבח. “תודה, ענר,“ היא לחשה, ונכנסה אל מתחת לשמיכה.
התיישבתי על הכורסה מולה, הידיים שלי שלובות על החזה, שומר על מרחק. שמרתי עליה בעיניים דרוכות, שומע את הנשימות שלה הופכות לאט לקצובות, עד ששתי נקישות מהירות, הפסקה של שלוש שניות, נקישה אחת חזקה על דלת הדירה הקפיצו אותי על הרגליים.
הקוד של נמרוד.
ניגשתי לדלת, פתחתי אותה חרישית. נמרוד עמד שם, ספוג ריח של גשם לילה ואספלט, מעיל העור שלו פתוח והפנים שלו חמורות סבר. הוא נכנס פנימה, סרק את הסלון, הבחין בתכלת הישנה, וסימן לי בראשו לעבר המרפסת.
סגרתי את דלת הזכוכית מאחורינו. הרוח הלילית הקרה הצליפה בפנים שלי, מנקה בבת אחת את שאריות הערפל.
“הצלחת להתנער מהם?“ שאלתי בקול נמוך.
נמרוד לא ענה מיד. הוא שלף סיגריה, הדליק אותה, והעשן הלבן הסתלסל בינינו. אז הוא נעמד מולי, העיניים החדות שלו נעוצות בי בזעם כבוש.
“אתה איבדת את הראש, ענר,“ הוא ירה בלחישה ארסית. “פשוט מחקת כל טיפת הגיון צבאי שהייתה לך.“
מתחתי את הגב, הלסת שלי ננעלה. “על מה אתה מדבר?“
“על מה אני מדבר?!“ נמרוד צעד צעד אחד קדימה, האצבע שלו כמעט נגעה בחזה שלי. “אתה גורר אותי, את מיה ואת כל היחידה הזו לתוך מלחמת עולם מול ארגון פשע מושחת! למה? בשביל מי? בשביל בחורה שאתה מכיר אולי שבוע וחצי?! מאיפה הבאת אותה בכלל? מה עובר עליך, ענר? זה בגלל שהיא יפה? אתה נמשך אליה וזה מה שמסובב לך את המוח?!”
משהו בתוכי רתח.
הוא לא יודע כלום, חשבתי לעצמי. נמרוד לא יודע מה הרגשתי במחסן לפני שעה. הוא לא יודע שהתנשקנו, הוא לא יודע שהלב שלי התהפך לחלוטין, ושהיא הדבר הכי טהור ונדיר שפגשתי בחיים האלה. אבל האמת הייתה עמוקה יותר מזה – גם לפני הנשיקה, גם לפני שהיא סיפרה לי על הכת, עוד באותה שנייה ראשונה שבה היא עמדה מול הדוכן שלי, מבוהלת ושבורה, ידעתי שאני אהפוך עולמות כדי להגן עליה. זה לא היה רק מראה חיצוני, זה היה משהו בנשמה שלה שקרא לשלי.
עשיתי חצי צעד קדימה, הפער הפיקודי בינינו נמחק בשנייה. העיניים שלי ננעלו בשלו ללא פחד.
“תרגיע את הדיבור שלך, נמרוד,“ אמרתי בקול שקט, אבל כל כך חד שהוא חתך את האוויר בינינו כמו סכין. “אל תדבר עליה ככה, אני מעריך את העזרה שלך עם תכלת אבל אל תגיד לי בשביל מה אני מסכן את החיים שלי. אתה מכיר אותי יותר מעשר שנים. ראית אותי תחת אש. ראית אותי קובר חברים. מתי פעם אחת עשיתי משהו בלי סיבה?“
נמרוד שתק, הסיגריה קפאה בין אצבעותיו.
“היא עברה גיהנום שהשטן בעצמו לא היה ממציא!,“ המשכתי, מתקרב אליו עוד יותר, הידיים שלי מאוגרפות לצידי הגוף. “אבא שלה מפלצת שכלאה ילדים, רצחה שוטר והפלילה אותה. אם אנחנו לא נעצור אותו, אף אחד לא יעצור אותו. ואם אתה חושב שאני עושה את זה מתוך דחף רגעי או כי ‘היא יפה‘ – אתה מוזמן לקחת את הדיסק, למסור אותו למח”ש, ולהסתלק מפה ברגע זה. אני אסתדר בלעדיך!.“
עמדנו שם, שקועים בחשיכה של המרפסת, שני לוחמים עקשנים שמסרבים למצמץ.
נמרוד הביט בי ארוכות. ראיתי את הלהבה של הסיגריה מאירה את הקמטים המתוחים סביב עיניו. לאט לאט, הזעם בפנים שלו התחלף במשהו אחר – בהפתעה אבל בהבנה, ובהערכה עמוקה.
הוא נאנח, השליך את בדל הסיגריה למאפרה על המעקה ומחה את פניו בכף ידו.
“אתה חתיכת אידיוט עקשן, ענר,“ הוא מלמל, אבל הטון שלו השתנה לחלוטין, חזר להיות שקול ומקצועי. “מעולם לא ראיתי אותך נלחם ככה על אף אחד.“
“אז אנחנו בפנים או לא?“ שאלתי, בלי להוריד את המבט.
הוא הסתכל עלי ואמר במין טון סמכותי ״תסתכל לי בעיניים ענר.. אם אנחנו נכנסים לזה אז זה עד הסוף! אין לברוח באמצע וזה תמיד יכול להסתבך, לטוב ולרע״.
הסתכלתי לו בעיניים ונתתי את הסימן הסכמה השקט שלנו.
נמרוד שלף מכיס מעילו את הדיסק-און-קי השחור. “המעבדה הצבאית הצליחה לפתוח את השכבה הראשונה של ההצפנה. התיק עמוק יותר ממה שחשבנו. אבא שלה מתכנן להעביר את כל הילדים ואת אמא שלה למתחם מבוצר אחר בעוד פחות מארבעים ושמונה שעות. אם אנחנו רוצים להציל אותה ולסגור עליו – אנחנו צריכים לפעול מחר בלילה.“
הבטתי בדיסק. הלב שלי הלם, אבל הפעם המוח שלי היה צלול וקר.
“מחר בלילה,“ הנהנתי. “אנחנו גומרים את זה.“
כל הזכויות שמורות לRotemNash © 2026. אין להעתיק, לשכפל או להשתמש בתוכן זה ללא אישור בכתב מהסופרת.
*הערת המחברת:
הכת המוזכרת בסיפור ‘שומרי הטוהר’, מנהגיה, חבריה וכלל האירועים סביבה הם פרי דמיונה של הסופרת בלבד ונועדו לצורכי העלילה. אין קשר בין המתואר בסיפור לבין קבוצה או קהילה קיימת במציאות.
