אוֹר בַּדֶּרֶךְ

בְּמַעֲבֵה לַיְלָה שֶׁקֶט וְעָמוֹק,
זוֹרַח אוֹר קָטָן תִּקְוָה בַּחָלוֹן.
בְּתוֹךְ הַסְּפֵקוֹת, בִּרְעִידַת דֶּרֶךְ,
צוֹמֵחַ חֲלוֹם, נִפְתַּח הַשַּׁעַר.

כָּל צַעַד קָטָן, כְּמוֹ שִׁיר מְלֻוֶּה,
מֵבִיא אֶת הַיּוֹם בַּאֲרֻגַּת נְצִיחָה.
וּבְרוּחַ שֶׁל אֵמוּן וְאַהֲבָה,
הַהַצְלָחָה תָּבוֹא בְּרַגְלַיִם שֶׁקֵטָה.