יֵשׁ מִפְלֶצֶת בְּתוֹכִי,
הִיא מְקוֹר חֻלְשָׁתִי אַךְ גַּם כֹּחִי.
הִיא בּוֹלַעַת אֶת הָאֹשֶׁר,
וְרוֹצֶה שֶׁאֶרְדֹּף אַחֲרֵי הָעֹשֶׁר.
לֹא אִכְפַּת לָהּ מִיֹּשֶׁר,
אֲבָל לִפְעָמִים הִיא רוֹצָה שֶׁאֶעֱשֶׂה כֹּשֶׁר.
.
הָעֲרָכִים שֶׁלָּהּ מְעֻצָּבִים בְּהֶתְאֵם לָרְצוֹנוֹת,
וְלָכֵן בְּכֹל תְּקוּפָה הֵם נוֹטִים לְהִשְׁתַּנּוֹת.
לֹא אִכְפַּת לָהּ מֵאֲחֵרִים,
אֲנָשִׁים שֶׁאֶפְשָׁר לְנַצֵּל – זוֹ הַהַגְדָּרָה עֲבוּרָהּ לַ’חֲבֵרִים’.
.
אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתָהּ – אֲבָל הִיא חֵלֶק מִמֶּנִּי,
אָז אוּלַי אֲנִי בְּעֶצֶם – שׂוֹנֵא אוֹתִי?
אֲנִי לֹא שׁוֹלֵט בָּהּ – אֲבָל לִפְעָמִים הִיא שׁוֹלֶטֶת בִּי,
וְגוֹרֶמֶת לִי לִשְׂנֹא אֶת עַצְמִי.
.
וְאוּלַי לְכֹּל אָדָם יֵשׁ מִפְלֶצֶת בְּתוֹכוֹ?
וְלָכֵן לְעִתִּים הוּא דָּבָר וְהִפּוּכוֹ,
וּמִשְׁתַּנֶּה בְּהֶתְאֵם לְמַצַּב רוּחוֹ.
.
מָה קוֹרֶה כְּשֶׁאִישִׁיּוּת מִפְלַצְתִּית מְאֻמֶּצֶת?
הַאִם הָאָדָם הוֹפֵךְ לִהְיוֹת הַמִּפְלֶצֶת?
זֶה יַסְבִּיר הַרְבֵּה הִתְנַהֲגוּיוֹת,
וְלָמָּה יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְעַקְּשִׁים לִבְחֹר בְּחִירוֹת שְׁגוּיוֹת.
.
וְאוּלַי זֶה תָּמִיד תַּהֲלִיךְ הַדְרָגָתִי,
עַד שֶׁהָאָדָם הוֹפֵךְ לְפָחוֹת אֱנוֹשִׁי – וְיוֹתֵר חַיָּתִי.
וְאוּלַי הַפִּתָרוֹן הוּא לְהַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם בָּהּ,
גַּם כְּשֶׁהָאוֹר נִכְבָּה.
זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל כְּשֶׁיֵּשׁ סִבָּה,
לְמִי שֶׁמַּאֲמִין שֶׁיֵּשׁ גַּם עוֹלָם הַבָּא.
.
