פרק 9 מתוך 9 · בכתיבה · החלל שבלב האדםלתוכן העניינים“למה המראות?” שאל תיאודור בשקט והניד בסנטרו אל עבר הצד השני של הבקתה.
“אולי הוא אוהב לעמוד מולן ולראות אם הוא יפה היום.” גיחך סנאפלס, חבריו גיחכו ביחד איתו.
“קצת נשי מצידו, לשמור שלוש מראות, אתם לא חושבים?” הציע אמיל.
“לך תדע מה הפריק הזה עושה בזמנו הפנוי.” חרץ תיאודור ברשעות. סנאפלס הרים את אצבעו המורה אל שפתיו, מסמן לתיאודור לשתוק, כי נאן התקרב לעברם, אוחז במגש כסף שעליו ריחפו אדים מעל הכוסות הרחבות.
“אמרתי לכם שהתה יהיה מוכן צ’יק-צ’ק!” בתנועה חלקה עבר המגש מידיו של נאן אל השולחן האדום, הכוסות זעו אך מעט ולא נשפך מהן דבר. אמיל רכן קדימה ובחן אותן מלמעלה. הנוזל היה צהוב כהה, מזכיר תה קמומיל חלוט היטב, האדים המשיכו לעלות ממנו בשצף קצף. נאן נראה מאושר בהחלט, חיוך עקום שב למלא את פניו הגרומות.
“זה נהדר! נהדר! עכשיו לשתות! לשתות!” קרא והסתחרר בריקוד מעוות סביב. אמיל הרים מבט וגבה לעברו.
“זה לא חם מדי?”
“חם מדי?” תהה נאן ופסק מריקודו, “זה בקושי חם מספיק!” תיאודור רכן גם הוא קדימה ונגע קלות בכוס. “הכוס לא חמה.” סנאפלס רכן גם הוא ורחרח את האוויר שמעל לכוס, טובל באדים שהציפו את נחיריו.
“ריח של… פיצה?” תהה בקול. חבריו הריחו גם הם, והיו שותפים לפליאתו. לתה באמת היה ריח של מאפה איטלקי וגבינת מוצרלה. נאן לא אישר ולא הכחיש את הטענה, הוא רק פער עיניים וחייך חיוך רחב, כהרגלו.
“סנאפלס, אנחנו לא חייבים לשתות את זה, נכון?” סב אמיל על כסאו ושאל בדאגה. סנאפלס משך בכתפיו ושתק, הוא לא ידע מה כדאי או לא כדאי לעשות בעולם המוזר הזה. תיאודור הניד בראשו בשקט, חושש מכל דבר שמשוגע מציע לו. נאן רכן קדימה וסובב את ראשו לאט, בוחן את כולם בדקדקנות. “אם לא תשתו, לא תוכלו להתקדם הלאה.” השלושה שתקו והביטו בו במבט סתום. “לא חבל?” אמר נאן בחיוך ממתיק סוד, “התקדמתם כל כך יפה עד עכשיו.”
“אפשר לסמוך עלייך?” שבר סנאפלס את העמימות המכוונת.
“אתה יכול לסמוך רק על עצמך, אז במקום לשאול אותי תפנה את השאלה אל האדם היחיד שחשוב לך.”
סנאפלס נאנח והביט בחבריו שנראו אובדי עצות. “אני באמת לא יודע.” ובתנועה ישרה אחז באחת הכוסות, הביט לתוכה, הביט בחבריו שלא העזו למוש ממקומם, ושתה את כל תכולתה באחת.
“גם אני בפנים.” אמר תיאודור ואחז בכוס אחרת בזהירות.
“לא אשאר מאחור.” מלמל אמיל ואחז גם הוא בכוס.
“אל תדאגו חברים, כמאמר המשרת: הכל יתכונן כראוי.” לחש נאן במתיקות.
השניים שתו גם הם, וכולם שבו להביט בנאן בציפייה, אבל הוא לא עשה כלום רק חייך והביט בהם במבט חלול. לפתע סנאפלס נאנק בקול, כי החדר התחיל להסתחרר וכל הצבעים שבחדר רקדו במחול מטורף. אמיל ותיאודור הפילו את הכוסות שלהם על הריצפה, והן נשברו בקול נפץ חלוש, גם הם נאנקו בבהלה. אחד אחרי השני, כאילו נשלפו מתוך חבילת מגבונים, כל אחד מהחברים הועתק ממקומו, כל אחד מהם נשאב אל עבר מראה אחרת.
