אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתוֹ – אֲבָל הוּא תָּמִיד אִתִּי,
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיֵּלֵךְ – אַךְ הוּא תָּמִיד שָׁם בִּשְׁבִילִי.
אָז מָצָאתִי אֶת עַצְמִי רוֹקֵד עִם הָעֶצֶב,
שְׁנֵינוּ לֹא רוֹקְדִים לְפִי הַקֶּצֶב.
.
אֲנִי מַכִּיר אֶת הַצְּעָדִים הַמְּלֻכְלָכִים שֶׁלּוֹ,
אַךְ לֹא מַצְלִיחַ לְהִתְגּוֹנֵן נֶגְדּוֹ.
הוּא רוֹצֶה לְהוֹבִיל אוֹתִי לְמִיתָה,
אַךְ אֲנִי מוֹבִיל לַמִּטָּה.
.
אוּלַי אַצְלִיחַ לְהַחְלִיף לְמוֹחִין דֵּגַדְּלוּת,
וְאֵצֵא מִמּוֹד שֶׁל אֲבֵלוּת.
אַךְ לַמְרוֹת הַהִשְׁתַּדְּלוּת,
לֹא פָּשׁוּט לְשַׁנּוֹת אֶת צוּרַת הַהִסְתַּכְּלוּת.
.
אֲנִי מִדַּי שְׁלִילִי,
וְעָסוּק בָּרָצוֹן לְקַבֵּל שֶׁלִּי.
אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לַעֲזֹר לְאָחֵרִים,
וּכְשֶׁאֲנִי רוֹאֶה חָבֵר לְמַטָּה – אֲנִי מְנַסֶּה לְהָרִים.
.
אֲבָל לָרֹב אֲנִי עָסוּק בְּעַצְמִי,
בְּעוֹלָמִי הַפְּנִימִי שֶׁבְּחֶלְקוֹ בִּכְלַל בִּדְיוֹנִי.
עוֹסֵק בַּגַּשְׁמִי בִּמְקוֹם בָּרוּחָנִי,
גַּם בַּפְּנִימִי – אֲנִי עוֹסֵק רַק בַּחִיצוֹנִי.
.
אֲנִי רוֹצֶה לְהַחְלִיף לְרִקּוּד שָׂמֵחַ,
אֲבָל הַאִם אֶת הָעֶצֶב בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ?
