הפעם אני רוצה להיות קצת יותר טכני, ולדבר ישירות על ‘האסטרטגיה’ שלי, ובכלל על השקפתי כיום על עולם הספרות.
בחלק הראשון פניתי אל שלושת הקוראים הדמיוניים שלי, שהנחתי שהם בוודאי קיימים איפשהו. לצערי, גם אם הם קיימים, הם לא מדברים הרבה. אז איך אני יודע שהם קיימים? בואו נפתח בתשובה לשאלה הזאת (אל תדאגו, התשובה תגיע) ומשם ממילא תתברר השקפתי על כתיבה וספרות.
התחלתי לכתוב ברצינות בשנה שעברה, למעשה, באותם ימים עדיין למדתי באוניברסיטה (אבל לא ארחיב על כך עכשיו). השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היא – מה לכתוב? כלומר, לא על מה לכתוב, או כיצד לכתוב, אלו דברים שקיוויתי (ובצדק) שיגיעו מאליהם ברגע שאשב לכתוב. מה לכתוב? האם לכתוב ספר באורך מלא, ואז לגשת איתו אל הוצאות לאור? אז נראה שלא, זאת לא הדרך לדעתי, ואסביר למה.
פעם אנשים היו קוראים בתחנת הרכבת, בערב מול חלון פתוח או אפילו בבית קפה שקט. אז לא היו סמארטפונים, והבידור המקובל היה קריאה – בין שמדובר בפרוזה קלאסית, העיתון היומי או צהובון של רכילות, כל אחד מצא לעצמו משהו לקרוא. לכן, כשניגשת אל הוצאה לאור או לכתב עת (אז היו הרבה כתבי עת) הם קראו את הסיפור שלך ברצינות ופרסמו אותו בתקווה שימשוך קוראים רבים, פשוט כי היה ביקוש לספרים, ולא היה להם תחליף.
כיום, בידור הוא כבר לא דבר שקשה להשיג, התחרות כיום מתנהלת במישור הפרסומי, רק אם יש לך ‘שטיק’ תוכל להצליח. למה אני מתכוון? אם אתה כותב סתם סיפור, לאף אחד אין אינטרס להוציא אותו מהמדף בחנות הספרים, לעיין בו ואולי לרכוש אותו. פשוט כי אנשים כבר לא קוראים כדי להעביר זמן, הם קוראים בשביל תחביב מועיל, או סטטוס חברתי (זאת דעתי). לכן אם הספר שלך הוא לא רומנטיקה לנערות או ספר שמבטיח עושר בשלושה צעדים פשוטים, אף אחד לא יסתכל עליו בכלל, וגם הוצאות הספרים יודעות את זה, אז מה הן עושות?
התשובה פשוטה – לייבא ספרים מחו”ל, בכמויות, פשוט לתרגם ולמכור, הספר כבר מוכר, יש לו שם, והקונים משלמים על סחורה בטוחה. מה קורה עם הסופרים הישראלים החדשים? אלו שאיש אינו מכיר? גם הם לקוחות של הוצאות הספרים, ממש כמו הקוראים. כן, התכוונתי למה שכתבתי, כיום סופרים הם לקוחות, הם משלמים הון עתק על ההוצאה (שלא לדבר על כך שאתה משלם כמה מאות שקלים רק כדי שיקראו את מה שכתבת ויענו לך האם זה מתאים להם או לא), הספר מופיע בחנות לתקופת זמן מסויימת, הכותב המאושר קופץ אל הסניף הקרוב לביתו ומצטלם עם הספר (פייסבוק מלא באנשים כאלה). מה הלאה? ממש כלום. סביר להניח שאיש לא יקנה את הספר, ועד מהרה הוא יעלם מהמדף, אבל לפחות הכותב, ששילם עשרות אלפי שקלים (כן כן, אלו הסכומים) יכול להתהדר ב’ספר משלו’.
אבל אלו עוד ההוצאות המכובדות, אך ישנו עוד ‘גל’ הוצאות ‘אללה באב אללה’. ההוצאות האלו לוקחות את הרעיון שאומר ש’הכותב הוא גם לקוח’ לקצה. הם יקבלו כל סיפור, לא משנה כמה הוא גרוע, הם יבטיחו לכותב הרים וגבעות, שהספר יתורגם לספרדית (למה, לעזאזל? ועל ידי מי?) שהספר יפורסם באלפי חנויות דיגיטליות שהכותב מעולם לא שמע את שמן (ובצדק. חוץ מזה, הפרסום בהן הוא בדרך כלל חינמי לגמרי). הסופר משלם להם כסף עם חיוך עקום ומאושר. הם מקיימים את כל ההבטחות (שממילא לא היו שוות הרבה) לוקחים את הכסף ועוברים אל הלקוח הבא. האם הסופר הזה יתפרסם? האם הוא יגע בלבבות של אנשים? כנראה שלא, אפילו בטוח שלא.
גילוי נאות: יש לי כתב עת, ואני אוהב מאוד את כל מי ששולח אליו סיפורים. על כל פנים, לא תאמינו כמה פעמים מישהו שולח סיפור ומפרט במייל על ספרים שהוציא ואנתולוגיות שהשתתף בהן. לכן אני תמיד מופתע, שכשאני קורא את הסיפור שהוא שלח, אני מוצא את הסיפור לא מהודק, לא מעניין, ולעיתים רבות מוכתם באין ספור שגיאות כתיב ופסיקים במקומות מוזרים. מה שמוכיח שכל עוד יש לך אקסטרא כסף לפזר – תוכל להפוך לסופר בישראל הקטנה. מה הקשר בין זה לבין ספרות אמיתית, גאונית, מרגשת? כמעט ולא כלום.
אז בתור התחלה – לכתוב ספר שלם ולהוציא אותו לאור נראה כמו בזבוז כסף ורעיון רע. למעשה, הוצאתי ספר קטן לאור דרך אמזון, אני לא יכול לומר שראיתי הצלחה רבה, אבל לפחות הזמנתי עותק אחד לעצמי. ניסיתי לכתוב סיפורים ארוכים בהמשכים בשביל קהל קוראים נאמן (דני, החלל שבלב האדם) ראיתי מעט הצלחה, אבל לא מספיק, ואחרי הרבה זמן של התמדה והשקעה, גם את זה עצרתי באמצע.
כבר כתבתי הרבה, (מי קורא את זה בכלל? אם יש מישהו כזה, אנא השאר תגובה, שאדע שאתה קיים אי שם) אמשיך לפרט על ה’אסטרטגיה’ שלי בחלק הבא, אם אתם כותבים כמוני אני בטוח שמחשבותיי יהיו לכם לעזר, אם לא, ניצלתם, זה קרב חסר סיכוי.
