בכרכרה בדרך חזרה הנערה הייתה שקטה. המלך לא הפריע לה. לבסוף הוא שאל . נו?. היא משכה בכתפיה. לא עונה. מעניין כמה זמן הוא יסבול את השקט תהתה לעצמה. היא חייכה חיוך שובב. מה הוא שאל. לא סתם סתם היא הניפה בידיה. עיניו התרחבו מעט. נערה.. הוא קרא בשמה. היא עשתה עצמה מתעניינת בעולם בחוץ . אמממ. רחובות עדיין קיימים בעולם הזה. היא אמרה עם חיוך עקום מעט. נערה…המלך קרא בשמה שוב. מה ? אני תחת השגחתך, מותר לי עכשיו להסתכל. אמרה והתאפקה לא לפנות לכיוונו. הוא צחק. קולט את הרגע. את משחקת איתי..? זה מסוכן .. הוא אמר מרוצה. היא משכה בכתפיה. לחיות זה מסוכן השיבה לו. ראשה עדיין בחלון. כתפיה שפופות מעט. חיוכו התרחב.. את לא מבינה כמה אני מרוצה ממך עכשיו. אמר והתרווח בכרכרה. היא עמדה לבכות.
היא נשכבה על המיטה עייפה. מותשת מהסיבוב עם המלך. איזו מתנה.. מלמלה לעצמה. היא נשמה עמוק. והתפרשה על המיטה למול מבט השומרים.
אני אמצא דרך לעמוד מולו זקופה היא לחשה לעצמה. ונשפה נשיפה עמוקה.
היועץ: אתה חייב לתת לה יותר מרחב
המלך: למה? אני רוצה שהיא תדע לעמוד מול אנשים כמוני. אני לא צריך לזייף נחמדות.
היועץ: היא תוכל לעשות פחות אם היא תרגיש כלואה . היא כבר מרגישה ככה.
המלך: טוב נו אני לא משאיר לה ברירה. אני רוצה לראות אותה צומחת זו הוראתי.
היועץ: חושבת שאולי היא תעשה את זה יותר טוב בשביל עצמה?
המלך: כשהייתה לה הזדמנות היא פספסה.
היועץ: היא הייתה צעירה
המלך: לא מספיק.
היועץ: מתי יספיק לך המאמצים שלה?
המלך: אני לא יודע. זה מה שאני מתכוון לגלות..
היועץ נאנח: בו נמצא פשרה,
המלך: אני מקשיב.
היועץ: ניתן לה את הזמן שלה. את ההחלטות שלה. לך מותר להעיר הערות.
המלך: זה כבר מה שאני נותן לה..
היועץ: לא. תעיר פחות. ככה תגלה להכיר אותה יותר
המלך; זה נשמע כמעט מפתה… אמר בחיוך..
תודיע לה את החדשות. היועץ הוציא אוויר ויצא מהחדר.
היא הקשיבה לחדשות בשקט.
היא צחקה צחוק מריר. נפלא אמרה.
תודה באמת. היא חשבה לעצמה.
ואז פנתה אל היועץ” תודה על מה שאתה עושה בשבילי” היועץ קד. היא נשמעה כנה וחשופה.
“אני כאן, אם תצטרכי משהו “. אמר היועץ היא הנהנה ואמרה שוב “תודה”. הפעם התודה שלה נשמעה כל כך קטנה שזה דבר את לב היועץ.
“מה אפשר לעשות בשבילך ?” הוא שאל.
“לצאת” היא זרקה מילה
בודדת והתכסתה תחת השמיכה.
