פרק 7 מתוך 9 · בכתיבה · החלל שבלב האדםלתוכן הענייניםחמישה שבילים, מסומנים על ידי אבנים קטנות, יצאו מהגדה והתפזרו בכל רחבי האי. סנאפלס סקר אותם, אף אחד לא הוביל אל הבקתה. כל אחד מהשבילים סטה בנקודה זו או אחרת סטייה פרועה וחזר אל האגם.
“לכו רק מחוץ לשבילים, אחרת לא תגיעו לבקתה.” אמר נאן והחל לצעוד, מדלג מעל האבנים הקטנות. השלושה צעדו אחריו בשקט, כשאמיל משתרך טיפה מאחור, מביט לכל עבר וממלמל דבר מה.
האי היה כל כך קטן, שכשנאן פתח את דלת הבקתה, אמיל עדיין היה עסוק במלמולים.
“אני מרתיח תה! אז אל תתעכב יותר מדי!” קרא לעברו נאן ונשאב פנימה. סנאפלס ותיאודור נכנסו אחריו, ואמיל, ששם לב שהוא נשאר לבד, מיהר להיכנס אחריהם, בועט בכמה אבנים קטנות מבלי משים. קירות הבקתה היו סגולים, והם גם חילקו את הבקתה לשלושה חלקים. בחלק אחד, מימין לכניסה, היה הסלון, שלושה כיסאות חוף סבבו שולחן קטן בצבע אדום בהיר, כמעט ורוד. מול לכניסה נפרש המטבח, שהיה רחב יחסית. מקרר ענקי בצבע ורוד עמד דומם, לצידו נמתח שיש כחול ואמצעו שקע כיור בצבע תכלת.
החלל האחרון, משמאל לכניסה היה ריק כמעט לגמרי, רק שלוש מראות גדולות ניצבו בו, משקפות את הקירות הסגולים.
“שבו על הכיסאות ותרגישו בבית, התה כמעט רותח!” קרא נאן בעליצות, מתרוצץ מצד אל צד.
