ַעַר קָטָן
שַׁעַר קָטָן בַּגָּדֵר הַיְשָׁנָה,
מוֹבִיל לְשָׂדוֹת שֶׁל חֲלוֹם וּתְמוּנָה.
רֵיחַ שֶׁל תּוּת וּפֵרַח בְּעִנְבָּל —
וְקוֹל אִמָּא קוֹרֵא מֵהַחַלּוֹן בִּקָּל.
רֶגַע נִשְׁכַּח בְּתוֹךְ הַדֶּרֶךְ,
חוֹזֵר לִפְעָמִים כְּמוֹ שֶׁקֶט בַּבֶּכִי.
שַׁעַר קָטָן, אֲנִי עוֹד זוֹכֵר,
כָּל מַה שֶּׁהָיִינו — עַד שֶׁנִּשְׁאַרְנוּ זֵכֶר






