הוא לא ידע מה לעשות, תחושת ואקום ענקית איימה לעטוף אותו, הוא ידע שאין לו לאן לברוח ממנה- זאת תחושה כזאת שתמיד מצליחה להשיג אותו ולאן שהוא לא ינסה לברוח ולאן שהוא לא ינסה להגיע היא פשוט תהיה שם כמו עלוקה ,עד שהיא תחליט להפנות את גבה ולעזוב אותו לנפשו אבל מולה לא היה לו שום סיכוי. הוא הכיר אותה עד עמקי נשמתה הוא ידע אותה כל כך טוב הוא פשוט צריך לתת לה להיות שם מבלי לעצור אותה, זאת הייתה השיטה הטובה ביותר כדי שהיא תעזוב אותו ומהר.
אז הוא פשוט הוריד את כוח ההתנגדות שלו לאפס בירך אותה בשלום שקט וציני שכזה ופתח לה את הדלת הכניסה לתוך עולמו הפנימי.
שם בתוך המכונית מול בית הוריו כשהמזגן סגור ביום קיץ חמסין ודביק הוא קיבל על עצמו את גזר הדין ,הוא פשוט האמין שהוא חייב לקבל אותו כי כך תמיד הוא ידע, כשמתנהגים לא יפה וכשלא עומדים בהבטחות ולא משנה מה הסיבות לכך תמיד אבל תמיד יש את העונש על כך! הוא כל כך היה מתורגל שעם הזמן הוא ידע לתת לעצמו גם את העונשים, הוא נזהר תמיד לו לשכוח לתת להם את הביטוי המתאים ותמיד הוא חיפש ומצא את העונש הקשה ביותר – זה מה שהוא חשב שמגיע לו.
יהיה המשך…
