וחי בהם – פרשת אחרי מות

“וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם”…

.

כֻּלָּנוּ רוֹצִים לִחְיוֹת – אַךְ מָהֵם חַיִּים?

הֲרֵי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנּוֹשְׁמִים – אַךְ מֵתִים.

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְחֻבָּר לִמְקוֹר הַחַיִּים – הוּא חַי בֶּאֱמֶת,

וְאִם הוּא מְנֻתָּק – הוּא נֶחְשָׁב לְמֵת.

.

הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים זֶה בְּעֶצֶם מַעֲרֶכֶת חִבּוּרִים,

עַל יְדֵי הַמִּצְווֹת וְהַדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים,

וְהִתְרַחֲקוּת מִמְּקַצְּרִים,

עֲבֵרוֹת – וְאִסּוּרִים.

.

כָּךְ יוֹצֵא שֶׁדַּוְקָא מַעֲרֶכֶת הַחֻקִּים,

הִיא זוֹ שֶׁמְּחַבֶּרֶת אֶת הָאָדָם לֶאֱלֹקִים.

וְזוֹ בְּדִיּוּק הַתּוֹרָה,

שֶׁמְּלַמֶּדֶת אֶת הָאָדָם לִבְחֹר בַּטּוֹב וּלְהִתְרַחֵק מֵהָרַע.

.

אַךְ לִפְעָמִים הָאָדָם מְקַיֵּם מִצְווֹת וְנֶחֱנָק,

כֹּל צַעַד קָטָן מַרְגִּישׁ לוֹ עֲנָק.

וְהַיֵּצֶר פּוֹתֵחַ אֶת הָאַרְנָק,

וּמְפַתֶּה אוֹתוֹ בְּמַעֲנָק.

.

וְזֶה הוֹפֵךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר קָשֶׁה וְיוֹתֵר קָשֶׁה,

אוּלַי לָנוּחַ קְצָת בִּזְרוֹעוֹת הַיֵּצֶר לְעַצְמוֹ הוּא יַרְשֶׁה?

וְהַיֵּצֶר מְפַתֶּה,

לַחְטֹא  – בִּמְקוֹם לְחַטֵּא.

לֹא יִקְרֶה כְּלוּם אִם תִּשְׁתַּטֶּה,

וּפְעָמִים רַבּוֹת הָאָדָם מִתְפַּתֶּה.

.

הָאָדָם צָרִיךְ לְקַלֵּף אֶת ‘קְלִפּוֹת’ עֵץ הַדַּעַת,

בְּצוּרָה מוּדַעַת – אוֹ לֹא מוּדַעַת.

הוּא צָרִיךְ לְנַקּוֹת אֶת הַתּוֹדָעָה,

אַךְ הַיֵּצֶר יוֹצֵר הַפְרָעָה,

לִפְעָמִים עַל יְדֵי זְרִיקַת הַרְגָּעָה,

וְהֶסְבֵּר לָמָּה דַּרְכּוֹ הִיא לֹא כָּזוֹ נוֹרָאָה.

.

אֲבָל לַמְרוֹת זֹאת כֹּל הַהֶסְבֵּרִים,

זֶה אֹסֶף שֶׁל שְׁקָרִים.

הוּא רוֹצֶה שֶׁתִּחְיֶה חַיִּים עֲקָרִים,

מְנֻתָּקִים וְלֹא מְחֻבָּרִים,

שֶׁתִּתְמַקֵּד בִּדְבָרִים טְפֵלִים וְלֹא בָּעִקָּרִים.

.

הַקְּלִפּוֹת מוֹבִילִים לְנִתּוּק וַאֲפֵלָה,

וְהַמִּצְווֹת לְחִבּוּר וּגְאֻלָּה.

יֵשׁ לְךָ בְּחִירָה – בְּכֹל פְּעֻלָּה,

וְהַבּוֹרֵא מַאֲמִין בְּךָ שֶׁתִּבְחַר בִּבְחִירָה מְעֻלָּה.

.

לִהְיוֹת קָדוֹשׁ – מֻבְדָּל לְעִלּוּי,

לְגַלּוֹת אֶת הַגִּלּוּי.

שֶׁהַבּוֹרֵא רַק מִסְתַּתֵּר,

וְהַתַּפְקִיד שֶׁלָּנוּ – זֶה לְגַלּוֹת אוֹתוֹ בַּהֶסְתֵּר.