לבשתי שחור.
מגפיים תואמות
עיניים בראשי וציפורניים צבועות.
“הכל במקום”.
שמעתי קול אומר
תמיד נוכרי בתוך הגוף הזה שלי.
שלא ישמעו את המח שבות
שלי שלא ישימו ל ב
לרגליים העקומות והארוכות כ ל כ ך
חסר לי עכשיו
אוויר.
💬
עוד אין תגובות לסיפור הזה
היו הראשונים לכתוב לירין לוי מה חשבתם. גם משפט אחד עושה הבדל.
התחברו כדי להגיב
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
איך הסיפור גרם לך להרגיש?
