אוֹר רִאשׁוֹן מְחַלֵּל דּוּמִיָּה,
רוּחַ קַלָּה מְלַטֶּפֶת עֲדָשָׁה.
לִבִּי אוֹמֵר תּוֹדָה בְּלֹא מִלִּים —
רַק הַיּוֹם הַזֶּה נוֹתָן תְּקוּפָה.
כָּל צִפּוֹר מְשַׁנֶּנֶת תְּפִלָּה,
כָּל צֵל נִמְס לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ רַכָּה.
וַאֲנִי — בַּחוּט הַדַּק שֶׁבֵּין אֶתְמוֹל לְעַכְשָׁו —
נִזְכָּר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
💬
עוד אין תגובות לסיפור הזה
היו הראשונים לכתוב לעושה ונעשה מה חשבתם. גם משפט אחד עושה הבדל.
התחברו כדי להגיב
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
איך הסיפור גרם לך להרגיש?
