הקשבתי רק לי, על דעת עצמי,
בלי לשאול, בלי לפתוח, בלי גבול או מיצוי.
שיחקתי באש וחשבתי – אשלוט בה,
אבל נשרפתי, כמו מי שבחר לא לראות בה.
נתתי אמון במילים שידעתי שהן שקר,
רציתי להאמין – אפילו כשהכול סדק.
הברחתי את ההיגיון רחוק ממני,
ולא השארתי מקום למי שבא להצילני.
כל טעות – חתומה בדמי,
כל צעד – עוד קיר שנבנה ביני לביני.
ועכשיו אני פה, בלי מפה, בלי תכנית,
כועס על עצמי, על הדרך, על החולשה שהתפתחה בי בפנים.
אך גם ברגע בו חושך כבד עוטף,
יש סדק קטן שדרכו יום חודר.
כי אחרי כל הלילה – בוא יבוא הבוקר,
והאור בקצה המנהרה עוד נשאר לזכור.
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
