זאת מדי־ערב
טבילה בבריכת לא־כלום.
הלא־כלום הזה, מדי־ערב
מְאַכֵּל ומאכל
עד לנקודה האינפיניטיסימלית
הגו סיגים בלא־כלום.
ואני בהחלט טהור יותר, אם אני נותר בַּלא־כלום.
ועצוב יותר.
לומד לוותר.
וידיי מלאות בלא־כלום
ולבי גדוש עד גדותיו בלא־כלום.
ואת הלא־כלום הזה כבר אסור לחבק
ולא את הבקבוק לשבור, כבר אסור.
ניוותר,
ניוותר בלא־כלום,
אך ניוותר.
💬
עוד אין תגובות לסיפור הזה
היו הראשונים לכתוב להחתול הסופר מה חשבתם. גם משפט אחד עושה הבדל.
התחברו כדי להגיב
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
איך הסיפור גרם לך להרגיש?
