פרק 8 מתוך 9 · בכתיבה · החלל שבלב האדםלתוכן הענייניםשלושת החברים התישבו בשקט על כיסאות החוף, אמיל ותיאודור בחנו מקרוב את השולחן האדום, מחליקים את אצבעותיהם על דפנותיו המבריקות. סנאפלס הביט אך ורק בנאן, הוא הכניס קערת מתכת למקרר ומלמל, “עכשיו החום יתחיל לעבוד בשבילנו”. מהרגע שהתיישבו, צצה אצל סנאפלס ההבנה שאין סיבה לשבת שם ולחכות לתה, הם לא ידעו רעב או צמא, לא חולי ולא עייפות. אבל מצד שני, לא הייתה להם סיבה לא להיות שם, והכול נראה חסר טעם לסנאפלס. הוא נזכר הבית הישן, המט לנפול, פרצופיהם של חמשת אחיו הקטנים הבהבו מול עיניו, האם הם מחכים לו? מה הוא יכול לעשות בשבילם עכשיו? הוא הסתלק מהעולם מבלי להודיע מראש, הם בוודאי הרוסים. נאן ניגש אל הסלון, אמיל ותיאודור משכו את ידיהם מן השולחן וזעו באי נוחות.
“רק חכו לתה עוד קצת. בינתיים, כדאי לכם לדמיין איך זה מרגיש לשתות אותו.” אמר נאן וצחק בקול.
“אנחנו לא יכולים להרגיש צמא.” קטע תיאודור את צחוקו של המארח. נאן הפסיק לצחוק והביט בתיאודור ברצינות.
“לא צריך להיות צמא בשביל לדמיין איך זה ירגיש.”
“כן, אבל אין טעם לדמיין אם אתה לא…” החל תיאודור מוחה, אך סנאפלס הניף את ידו והיסה אותו.
“אבל אנחנו אורחים, נכבד את המארח שלנו.” סיים תיאודור באלתור את המשפט. נאן לא שם לב לשינוי בדבריו של תיאודור, הוא פשוט המשיך לחייך לכמה שניות.
“אוואו!” נפלטה קריאה רמה מגרונו לפתע, “הקערה! במקרר!” והוא אץ אל המטבח, מושיט זרוע גרומה אל דלת המקרר. אדים רבים פרצו מהמקרר וכיסו את נאן לגמרי, אמיל נשען קדימה, מרים ומוריד את ראשו, מנסה להבין איך זה קרה.
“אבל איך…” מלמל בפנים מיואשות.
“גם אנחנו לא מבינים.” ניחם אותו סנאפלס. שלושתם נאנחו ושקעו עמוק יותר בכיסאות החוף.
האדים התפזרו, והשלושה ראו את נאן מוזג מים מהקערה אל כוסות רחבות.
- 💬 תגובה אחת
