ב
שמש קופחת מאדה את יהודה בתוך הביתן, רגלו מפילה את הרדיו לרצפה ומגבירה את עוצמתו. “יש שמועות שהצבא מתכונן למלחמה בדרום הארץ” אמר השדרן והעיר את יהודה. הוא הרים את הרדיו ולא מצא את הילד. הסתכל דרך החלון והבין, איבד את יובל.
איך נפלת על המשמר, זקן טיפש לחש לעצמו, הוא הופקד בידך וצעק את שמו במדבר השומם. במדבר נראה כאילו קל למצוא אדם בודד אין מבנים או אנשים שיכולים לשמש כמסתור אבל יהודה התקשה למצוא אותו.
עלה על ראש המצוק, מזניח את תפקידו ואת הביתן, להסתכל על הוואדי בחיפוש אחר נקודה בנוף שדומה ליובל. אך לא זיהה, ירד והחל להפוך כל אבן ושיח. הגיע לקטע בו השביל מתפצל ועלה עם השביל העולה לנחל. ליד הנחל ראה גופה של נשר זקן בעל סימני טפרים, גם אתה תגמור כמוהו חשב. התהלך בשביל השני שסופו בחניה ומצא את הילד נשען על עץ שיטה. הוא היה נראה שלו ורגוע. ירד יהודה בריצה אחר הילד כשהגיע האט את הליכתו בכדי לא להיראות מודאג ו”אמר לאן נעלמת? בוא נחזור לביתן”.
בהליכה חזור יהודה התקשה ללכת ויובל זיהה ומשך את ידו. יהודה לא ידע אם לכעוס או לשמוח על הימצאות הילד, אך העריך את העזרה. יובל ישב בכיסא המרופט בעוד שיהודה שתה מבקבוק מתכת משקה אלכוהולי. “ספר לי סיפור” אמר לפתע יובל.
“על מה אתה רוצה לשמוע ?” אמר יהודה השיכור.
“על איך הפכת להיות שומר” ענה יובל.
