בעודי עולה לקומה שנים עשר בבניין מתפורר בדרום העיר התקשרתי לאשתי, היא לא ענתה. באתי לביתה של לקוחה בשם תמר, שלאחר שיחה קצרה נזכרנו איך היינו הולכים לבריכה ומבלים שם שעות כילדים. אם זאת לא הייתה תמר לא הייתי בא וגם לא הייתי מביא לה זר פרחים. המדרגות לא נגמרות אבל הגעתי לדירתה. כשאני מגיע לפתח הדלת, לדלת של כל לקוח עושה אני שלוש פעולות: ראשית אני מזדקף כדי להיראות סמכותי, שנית אני מרחיב את כתפיי כדי להיראות מאיים ולבסוף אני מחייך.
אני דופק בדלת אך אף אחד לא עונה, אני מגביר את הדפיקות וגם זה לא עוזר. הנחתי את הזר על הרצפה וצילצתי ביד ימין ודפקתי ביד שמאל ללא הפסקה. הדלת החלה להיפתח, נראה כי הדלת כבדה ולאדם מעבר לדלת קשה לדחופה. במסדרון הבית עמד בחור אירופאי שרירי וכועס התכופפתי והבאתי לו את הזר, הוא מחץ את הפרחים. ומילים התחילו לברוח מפי.
תמר התקשרה אליי אתמול, היא אמרה לי שיש לכם בעיה בצנרת, המים באמבטיה לא יורדים. אני ותמר חברים ישנים היינו יחד בגן, אתה הבן זוג שלה?
הוא הוציא נהימה ואמר אין פה תמר בבית הזה
זה לא יכול להיות היא נתנה לי כתובת מדויקת, היא אמרה לי שהיא תהיה בבית באזור השעה הזאת, אתה בטוח שהיא לא גרה פה?
פניו החלו להשתנות והוא נראה מבולבל. אם אתם רק חברים למה הבאת לה פרחים, באת לתקן את המים?
הרגשתי שאני צריך ללכת מפה מהר, שמשהו לא טוב קורה פה. לכן התחלתי לרדת במורד המדרגות שעכשיו נראו הרבה יותר מעטות.
יצאתי לרחוב, הולך בשבילים מתעקלים. במדרכה מולי בחור צעיר שמוכר זר פרחים במחיר הוגן, ממנו קניתי את הזר לתמר. הוא מסתכל עליי כאדם שבטוח במוצרו ושואל איך הזר האישה אהבה את הפרחים? עשיתי את עצמי כלא מקשיב והמשכתי ללכת. נכנסתי לביתי, וחיפשת אחר אשתי בחדר השינה. המיטה הייתה מקופלת בדיוק, הכריות הונחו במקביל והשמיכה קופלה מתחת לסדין כמו שמוצאים בבית מלון. בסלון היה כוס זכוכית מלאה במים שנפלה על הרצפה ועקבות נעליים שמובילות לאמבטיה.
נכנסתי לאמבטיה וראיתי את אשתי צפה על פני המים בשלווה. התקרבתי בשקט לנשק אותה אבל היא פתחה את עיניה לפני שהספקתי וגופה נבהל. מאמי חזרת מוקדם אמרה בטון מאשים. תוריד בגדים המים רותחים אמרה לי. החלטתי לחכות עם האמבטיה ויצאתי למרפסת. מסתכל על העוברים ושבים. בתחילת הבוקר באים מנקי הזבל שמוחלפים בזקנים שעושים סיבוב לכלביהם, ולאחר מכן באים הילדים שרצים לגן. בפינת הרחוב אני מבחין בבעל הדירה הולך בבהלה ונכנס לאוטו בהקלה. נכנסתי לחדר השינה להוריד את בגדי העבודה ואת רצועת הכלים כשהטלפון של אשתי התפוצץ מהודעות. באתי להביא לה את הטלפון כשקפצה הודעה בשם בעל הדירה. לפני שהספקתי לחשוד במתרחש יצאה אשתי במגבת.
נפלט לי: בעל הדירה היה פה… ברחוב… אולי יש לו כמה דירות באזור
היא הסתכלה עליי כחשוד בחיקרת משטרה
כן… אני יודעת
יודעת שהוא היה פה או שיש לו דירות באזור? שאלתי מהר מדי
היא שינתה את נושא השיחה כמו שהיא תמיד עושה ואמרה לי איך היה עם תמר? זכרה אותך?
התעקשתי ואמרתי בעל הדירה שלח לך הודעה
מה היה כתוב בה היא נלחצה זה לא מה שזה נראה
לא קראתי את ההודעה אמרתי ונהייתה דממה בבית אפילו רעש הרחוב דמם
כמה פעמים זה כבר קורה?
זה קרה רק היום זה לא יקרה שוב
הבן זונה הזה, הוא משכיר דירות כדי שיוכל לזיין, בטח יש לו ברחוב הסמוך עוד אישה… בגלל זה הוא הוריד לנו את השכר דירה החודש… ואני חשבתי שהוא נהיה נדיב בן זונה.
היא הסתכלה עליי במבט קפוא אבל אני מכיר אותה, בפנים היא רוצה לבכות.
הלב דופק חזק , הרגליים רועדות, הראש החל להסתובב. אני הולך לחדר השינה לוקח את כלי העבודה שלי לאמבטיה. אני שולף את הכלי הראשון שנמצא בידי, מפתח שוודי. אני מזדקף, מרחיב כתפיים ושובר את האמבטיה, חורים מתחילים להיווצר עד שכל האמטיה נסדקת והמים החמים מתפשטים בדירה. ההרגשה שנתקעה לי אבן בגרון נחלשת מעט. שיבוא לזיין אותה בפעם הבאה לא יצליח לעשות את זה באמבטיה חשבתי בזמן שחיוך עלה על פניי.
