ג
הערב החל לרדת. יהודה החל לזוז בקוצר רוח בביתן. חיפש ומצא קופסה ובה חתיכות עץ. יובל חשב שאמר משהו לא במקום, כי הבחין שיהודה לוגם בבקבוק המתכת בדחיפות. אך נרגע כאשר יהודה הדליק מדורה והורה לו לשבת לידו.
“פעם הייתה אישה” התחיל יהודה לספר “הכרתי אותה כשהייתי חייל, היא אהבה את המדבר, לכן עברנו לפה. וגמע מהבקבוק. בבקרים היא עבדה בשדה ואני עבדתי בנגריה. בערבים היינו נפגשים ומטיילים בשביל הזה. המדבר היה נראה מבטיח אז, נערים ונערות באו לעבוד אדמה והתקווה החזיקה אותנו. לפני מספר שנים טיילה לבדה בשביל ולא חזרה, יש אומרים כי חיה רעה אכלה אותה. הוא הרכין את כובעו ודיבר חלש. אני חיפשתי אותה בשביל הזה חודשים רבים. כשמתה התחלתי לעבוד כשומר פה. עכשיו המדבר אכזרי וסתמי, זה מרגיש כאילו לקחו מפה את היופי והביאו רוע.”
יובל ישב ושתק. הוא דאג ששתק זמן רב ופלט “מצטער לשמוע”.
יהודה אמר “אתה צעיר, אין לך למה להצטער”. הלילה הגיע, הם בהו בלהבות המדורה וחיות המדבר החלו לשוטט. יהודה נזכר כי לא שאל את המורה מתי הטיול מסתיים ויובל לא ידע. הם חזרו לביתן, יובל נרדם על הכיסא ויהודה ישן על האדמה.
