הדרך להגיע לקוסם מארץ עוץ רצופה מכשולים, ואני עדין בדרך הולכת, מקווה שאף אחד שקורא , לא מזהה את מה שהוא קורא, כי הוא חושב שיש לי כמה שריטות על אהוב דמיוני למשל, אולי הבעל שלי יקרא את מה שאני כותבת?, מה הוא יחשוב לעצמו?. השבוע נפתח ויש אתו הרבה מאוד ציפיות, ורצונות מה העולם הזה בעצם רוצה ממני?. עם אינטימיות סיימתי, כי אין יכולת להרגיש והבעל מרגיש את זה. אני שואלת את עצמי, כשזוג מתחתן , האם אומרים לו שאחרי 20 שנה לא תהיה אינטימיות לנצח?, ולבגוד זה לא עולה על דעתי, העולם קטן מידי והשמועות ירוצו, האם לקבל חיבוק אחד בדקה אחד של שכרון חושים זו בקשה קשה מידי?, החלומות שלי רבים ואני יודעת שאת חלקם אני לא אצליח להגשים , אולי כן?, אני מקווה שהשם יתברך יעשה עמי חסד, וידאג לי להגשים את החלום שאני רוצה להגשים, לאהוב.
השיר של עברי לידר, “ואני זכיתי לאהוב” , ואני אומרת או בעקרון מספרת לעצמי את המציאות האמיתית הכואבת, אני לא זכיתי לאהוב, ואני יודעת שגם אם תהיה לי אינטימיות כי תהיה נובעת מהרצון להניח את הראש. היום אני יודעת שאני לא אצליח להניח את הראש בשום מקום , המקום היחיד שאני יכולה לשים את הראש הוא אצל המאהב הראשי שלי , זה שהחליט שכרגע אני לא צריכה לחוש אינטימיות, וזה אצל בורא עולם. הבטחתי שלא אבגוד אבל לא הבטחתי שאשמור נגיעה, ולכן אני יודעת שהבורא כן יאפשר לי לנהל קשר שהוא קשר חיבתי, אך ללא כל התחייבות כלשהי.
אני שומעת את מה שאני כותבת, ויודעת שיהיה לי מאוד קשה האומץ, להתחיל. יש לי המון המון מה לעשות ולהספיק השבוע, יש לי להדפיס את כל מה שאני צריכה, לאכול צהרים מחר עם כמה חברים, וכמובן לא להפסיק ללמוד עד ליום ב’ . אני אמורה ללכת ללמוד, רוצה להודות לכל מי שקורא, לכל מי ששותף לכאב האמיתי של כל הילדים של שנות ה 90 שישבו ולמדו, ולא פתחו אינטליגנציה רגשית אמיתית לדעת מה טוב להם ומה לא
עכשיו בגיל 40 פלוס פלוס, אני לומדת הכול מחדש.
לפעמים עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא
אוהבת תמיד
דורותי בדרך לקוסם
