לְשׁוֹנִי מְלַקֶּקֶת אֶת שְׂפָתַי הַמְּחֹרָצוֹת בְּחֹסֶר שְׂבִיעוּת רָצוֹן, הָאֲרוּחָה הַזֹּאת פָּחוֹת מִמְּסַפֶּקֶת. קַעֲרַת אֹרֶז תָּפֵל, וּלְצִדָּהּ מַיִם עִם טַעַם מַתַּכְתִּי. לְפָחוֹת הַבֶּטֶן כְּבָר לֹא מְקַרְקֶרֶת, וְהַשָּׁמַיִם כְּחֻלִּים בִּמְיֻחָד. לְפָחוֹת מִבַּעַד לָאֶשְׁנָב. אֲבָל אֵין טַעַם לְהִתְלוֹנֵן. הָרִצְפָּה נוֹחָה יַחֲסִית, וְיֵשׁ בִּקְרִירוּת שֶׁלָּהּ מַשֶּׁהוּ מַרְגִּיעַ. רַק רֵיחַ הַשֶּׁתֶן מֵסִיחַ אֶת דַּעְתִּי, אֲנָשִׁים כְּבָר לֹא שׁוֹלְטִים בְּעַצְמָם? לָמָּה הֵם לֹא יְכוֹלִים לִהְיוֹת כְּמוֹ הַקִּיר הַזֶּה – זֶה שֶׁאֲנִי מַעֲבִיר עָלָיו אֶת אֶצְבְּעוֹתַי עַכְשָׁו – שָׁקֵט, אִלֵּם לַחֲלוּטִין, בְּוַדַּאי רָאָה אֲנָשִׁים רַבִּים. חֲרִיצִים שְׁטוּחִים, מִישֶׁהוּ שָׂרַט בְּכָל כּוֹחוֹ אֶת הַקִּיר הָאִלֵּם. כָּל כָּךְ מְיֻתָּר, לָמָּה? מְגֻחָךְ, חָיִיתִי, וּבְכָל זֹאת, הִנֵּה הֵן – הַשְּׂרִיטוֹת הַגַּחֲמָנִיּוֹת הַלָּלוּ, הַיְּחִידוֹת שֶׁיְּכוֹלוֹת לְאָרֵחַ לִי חֲבֵרָה.
צְעָקָה בּוֹקַעַת מֵאֵי שָׁם, אֵין רֶגַע שֶׁל שֶׁקֶט. אֵין סָפֵק שֶׁזֶּה לֹא הַמָּקוֹם בִּשְׁבִילִי. הָיִיתִי מַעֲדִיף שָׂדֶה פָּתוּחַ, רוּחַ קַלָּה מְלַטֶּפֶת אֶת אָזְנַי וּפוֹרַעַת שֵׂעָר בְּשׁוֹבְבוּת נַעֲרִית. אַחח… מָה נָעִים לְהַלֵּךְ פֹּה וָשָׁם, לְהַבִּיט מִלְּמַעְלָה עַל הַכֹּל. תִּרְאוּ! מַמָּשׁ שָׁם, חִפּוּשִׁית קְטַנָּה! הַבִּיטוּ בִּמְחוֹשֶׁיהָ, אֵיךְ הִיא מְנִיעָה אוֹתָם לְכָאן וּלְכָאן. לָמָּה הִיא עוֹשָׂה אֶת זֶה? וְכָאן – פֶּרַח נָאֶה, אֲבָל כָּל כָּךְ קָטָן! כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאֶה! אֵיךְ הוּא לֹא מְפַחֵד לְהֵעָלֵם לְגַמְרֵי? כֵּן… לְטַיֵּל בְּנַחַת, רַק אַתָּה וְהַשֶּׁמֶשׁ, יֵשׁ דָּבָר יָפֶה יוֹתֵר עַל הַכּוֹכָב הַכָּחֹל?
בּוּם בּוּם בּוּם, דְּפִיקוֹת חֲזָקוֹת מְעִירוֹת אוֹתִי מֵהַחֲלוֹם. דֶּלֶת הַתָּא נִפְתַּחַת בִּתְנוּפָה, אִישׁ לְבוּשׁ שְׁחֹרִים מְסַמֵּן לִי לָקוּם. אֲנִי נִתַּק בַּעֲדִינוּת מֵהָרִצְפָּה וְיוֹצֵא בְּחֵפֶץ לֵב מֵהַחֶדֶר.
אֲנִי צוֹעֵד עַל יָדוֹ, הוּא צוֹעֵד עַל יְדֵי, צְעָדֵינוּ מְהַדְהֲדִים עַל רִצְפַּת הָאֶבֶן. הוּא מַבִּיט בִּי מִן הַצַּד, מְנַסֶּה לִלְכֹּד אֶת הֵלֶךְ לִבִּי, אַךְ פָּנַי נִשְׁאָרוֹת חֲתוּמוֹת. מַחְשָׁבוֹת הֵן הָרְכוּשׁ הֲכִי יָקָר שֶׁלִּי, לֹא אֶחֱשֹׂף אוֹתָן לְעוֹלָם. הוּא מֵסִיט אֶת מַבָּטוֹ בְּאַכְזָבָה, שְׂפָתָיו מִתְהַדְּקוֹת בַּמַּשְׂטֵמָה, חִיּוּךְ דַּקִּיק מְרַפְרֵף לְרֶגַע עַל פִּי.
הַמִּסְדְּרוֹן הָאָרֹךְ מִסְתַּיֵּם, דֶּלֶת עֵץ עָבָה חוֹסֶמֶת אֶת דַּרְכֵּנוּ. הָאִישׁ הַגָּבוֹהַּ פּוֹתֵחַ אוֹתָהּ בְּעֶזְרַת צְרוֹר מְרַשְׁרֵשׁ וּפוֹתֵחַ אוֹתָהּ לְאַט, עֵינָיו מַבִּיטוֹת בִּי בְּעוֹיְנוּת. אֲנִי נִכְנָס אֶל הַחֶדֶר, הַדֶּלֶת נִטְרֶקֶת מֵאֲחוֹרַי בְּעָצְמָה, אִישׁ נָמוּךְ בְּבַרְדָּס שָׁחֹר עוֹמֵד בְּמֶרְכַּז הַחֶדֶר, מְחַכֶּה רַק לִי. רַק רֶגַע, מָה זֶה שָׁם לְמַעְלָה, מִתְנַדְנֵד מִצַּד לְצַד? אָה! הִנֵּה הוּא, סוֹף סוֹף! חֶבֶל הַתְּלִיָּה.
