יום השישי
יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:
וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:
סַבְרִי מָרָנָן.
(ועונים – לְחַיִּים):
עניתם?
תענו.
בָּרוּךְ אַתָּה ה’, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה ה’, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְרָצָה בָנוּ, וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ, זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם. וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחַלְתָּנוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה’, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:
שתיתם?
תשתו. הדג בתנור מתחמם. דניס. אפוי. מבושל ברוטב מרוקאי חריף ותפוחי אדמה. אני לבד בבית. מקבלת את פני הנשמה היתרה. ברקע – המזרקה המוזיקלית. אני גרה בעיר תחתית. צופית תחתית. עין לציון צופיה. רק לפני שבוע הוא עוד היה כאן. נושם את אותו אויר המרחב האוירי שלי. ובנהמה של הארלי – הוא נסע. חזרה. למחוז חפצו. לא שזה משנה לי. הוא ממילא לא שייך לי. ואני לא לו. סתם שני זרים. מיקומים מקבילים שנפגשו באחד הגלגולים. הוא לתקן אותי ואני אותו.
מדליקה לי סיגריה. זכרון למעשה בראשית. אלוהים אוהב אותי ככה. כמו שאני. השולחן ערוך. כולו אומר כבוד לכבוד המלאכיםץ שלום עליהם. ועליי גם. האוכל עוד לא ממש התחמם. אבל הלב כבר חם. חם . חם. עם יין אדום.
יום השישי.
אני מדלגת בזמן. במרחב. נוגעת בלי קול בכל מה שרץ לי בראש.
הגיל הוא מספר. ושלי הוא עגול במיוחד.
אוטוטו פלוס אחד.
לבד.
בלי גבר שיקדש לי. בלי גבר שיקדש אותי. ובכל זאת,
מרגישה
מקודאשת. מחודאשת. זכרון למעשה בראשית.
התלתלים שלי היום יפים מאי פעם. מחר ים אדום כבר ישטוף את הכל במלח.
והוא שם. רק הזרע שלו מטפטף לי בזרם דק על ירך פנימית.
ממלא אותי בתכלית
התכלית לשמה נו
נוצרתי. צרתי.
קודם שיבצע [ את לחם הקודש יש אומרים:
מִזְמור לְדָוִד. ה’ רעִי לא אֶחְסָר:
בִּנְאות דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחות יְנַהֲלֵנִי:
נַפְשִׁי יְשׁובֵב. יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמו:
גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי. שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:
תַּעֲרךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן, נֶגֶד צרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן ראשִׁי כּוסִי רְוָיָה:
אַךְ טוב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי. וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה’ לְארֶךְ יָמִים:
עֵינֵי כל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ. וְאַתָּה נותֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּו:
ונאמר אמן
