בן היה בפתח הדלת של הבקתה ובירך את בואה של שרה. לא היה זכר לאיתי.
היו עוד כמה רכבים ליד הבקתה ופארק משחקים קטן שראו חלק ממנו מהזווית שבה עמד איתן.
בהלם, הוא החליט שימשיך להישאר שם עד שיקרה משהו שיגרום לו להבין יותר. הוא התיישב ליד העץ, הוציא את המשקפת וחיכה.
עברו 10 דק’, 30 ד’ק, שעה וחצי.. כלום …
מה אני עושה פה, מטומטם, פשוט תשאל את בן מה קורה, הוא חבר שלך..
לא, אני לא יכול, אם הוא חבר, למה הוא לא סיפר על המקום הזה, מה זה הבית הסודי הזה?
ככל שהזמן עבר השיפוטיות של איתן השתבשה. הוא הבין שעליו להמשיך לחקור בדרך אחרת. הוא הפעיל maps ושמר על המיקום בטלפון.
בדרך חזור לבית, הייתה לו תחושה מוזרה שניסתה לאחד את כל המתרחש ביממה הקרובה.
“מה אני יודע? אני מכיר 2 נשים משוגעות שאחת מהן אחות בבית חולים, השניה אשתו של החבר שלי, לשתיהן בפחות מיממה היתה שיטה מטומטת להשתיק את התינוקות שלהן, שתיהן הולכות לאותו מועדון,
אז למה שלא אנסה את המועדון?”, איתן דיבר לעצמו.
הוא ידע איפה המועדון נמצא ונסע ישר אליו.
כשהתקרב לבניין הקטן וחד הקומה שהיה בקצה הרחוב בסמוך ליציאה מהעיר הבחין שהוא נראה נטוש.
מה? המקום נסגר?
כבר התחיל להחשיך ונהיה קריר, הוא לקח את הפנס ושבר חלק מהמנעול שהיה על הדלת. הוא נכנס וקפא במקום. הוא הפסיק להרגיש את הגוף שלו, הוא ידע רק קור והלם.
מולו, הייתה בריכה ענקית באמצע חדר עצום, על כל קיר היו 4 חלונות מדומים, צבועים בציורים של עולם שמעולם לא ראה.
מהצד השני של הבריכה הייתה עמדה ענקית, פרחים נבולים ותמונות של נשים שונות ערומות.
הבריכה עצמה הייתה נראת שומנית, בצבע ורוד או סגול, בתוכה היו גושים שחורים חלק צפים וחלק בתחתית הבריכה.
ועל הרצפה, ממש כמו שטיח ענקי, דם.
איתן קרא לתגבור והמקום הוקף בסרט מחסום, לקחו דגימות וסרקו את האזור.
איתן היה בדרך לבית כדי לעכל את כל היום המוזר שעבר עליו, ולתכנן את היום למחרת. הוא עצר לתדלק לא רחוק מהמועדון ושם לב לאותו הוואן קרוב לתחנה. מסביב לא היה יותר מידי, היו כמה בניינים קטנים ששימשו לתחנות התרעננות. חלק בו רצה כלכך להתקרב לוואן, היה נראה מרחוק שהוא ריק.
איתן בחר לגרד את החלק הספיציפי הזה במוח והתחיל להתקרב לכיוונו, לא היה יותר מידי ללכת, לעבור כביש וכמה מטרים אל תוך מדבר קטן באמצע העיר.
הוא הסתכל כמה פעמים כדי לראות אם אין שום רכב שיכול לפגוע בו וכשהתחיל לעבור את הכביש שמע חריקה של רכב, הסתובב לשמאלו והתחיל לרוץ קדימה כדי לא להיפגע.
“היייי!!, שים לב לאן אתה הולך!” צעק הגבר מהרכב.
איתן נבהל, מאיפה הוא הגיע?
כשהסתכל מלפניו הוואן כבר לא נמצא. מה? זה היה בראש שלי? מה קורה כאן?
איתן חזר לרכב והתחיל בנסיעה, הוא ניסה שלא לחשוב יותר מידי על המועדון ועל בן, כדי לנקות את הראש. אם העבודה שלו מתחילה לפגוע בתפקוד שלו, התפקוד שלו יפגע בעבודה, והוא ישאר בלי כלום.
לפחות אין לי משפחה לפרנס. חשב.
בבית המיטה הרגישה כמו אמא עוטפת. הוא בקושי זכר איך הגיע אליה אבל לא רצה לעזוב. המשמרת הבאה שלו צריכה להיות רק למחרת בלילה. איתן התנתק ברגע, הוא עדיין לא נרדם אבל הרגיש כל שלב בהירדמות שלו.
בן ואיתי נסעו לבית כדי לסיים את היום.
“אבא, איפה אמא?”
“היא קצת לא מרגישה טוב אבל היא תחזור לעצמה”.
“אני רוצה אמא”.
“אני יודע מתוק שלי, אתה עוד מעט תראה אותה”.
הם יצאו מהרכב ונכנסו לבית החשוך שהשאירו, איתי היה נראה מאוד רגוע, כבר לא היה לו כוח ללכת אז בן החזיק אותו בידיו.
“בוא תשתה מרק ותיכנס למיטה”
איתי נכנס למטבח ובן חימם לו מרק. איתי שתה, קצת גנח מהכאב אבל המשיך לשתות.
“אני כמה דקות חוזר”. בדרך כלל בן לא היה משאיר את איתי לבד בשולחן האוכל במטבח.
הוא ירד אל המרתף במהירות, הדליק את כל האורות וחיפש את ספר המחזור של אשתו. הוא היה בטוח שראה אותו לפני כמה שבועות. והנה הוא, שכב על קופסה ירוקה וישנה על המדף.
בן התחיל לדפדף בספר ואז ראה, הנה הן. שרה ואביגיל.
“אבאאאאאאאאא”. איתי צעק מהמטבח.
בן זרק את הספר ורץ למעלה.
“מה קרה?? מה עשית? מה קרהה???”
“אבא חלון”.
“מה?”, בן הסתכל על החלון וראה דמות שחורה, הוא הוריד את איתי מהכיסא והחזיק בו חזק. הדמות התקרבה לחלון יותר ויותר.
האור בבית נכבה, בן צעק ” זו הדרך שלכן להפחיד אותי? יש לי תינוק עלי, תפסיקו את זה!”.
הוא רץ למעלה ותוך כדי קרא בקשר לגיבוי, מיד לאחר מכן שמע זכוכית נשברת מלמטה. הן שברו את החלון.
הוא נכנס לחדר של איתי וחיכה שם לתגבורת, החזיק בו חזק וניסה להרגיע את שניהם.
“הכל יהיה בסדר נסיך שלי, הכל יהיה טוב תסמוך על אבא, אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך אף פעם”.
איתי החזיק באביו הכי חזק שילד בן שנתיים וחצי יכול, הוא פחד לבכות, פחד להשמיע ציוץ אבל הדמעות זלגו. הם ישבו על הרצפה ליד המיטה, הסתתרו מהחלון ומהדלת.
בן עצם את העיניים, והרגיש כאב חד בראש, הוא הסתכל מיד סביבו, איתי נפל מהידיים, בן נופל על הרצפה.
הן לוקחות אותו, הבן שלי, מתוק שלי, בבקשה תילחם בשבילי, אל תיתן להן לקחת אותך.
הוא בקושי הצליח לראות את הפנים של הדמות. אבל ידע שזו הייתה אישה.
בן מתעלף על הרצפה. איתי נלקח.
*
*
*
* המשך יבוא..
