פורים משולש

“ובזמן שהעולם כולו התחפש למי שהוא לא.

נשים בנליות הפכו לנסיכות ונציאניות, יצאניות שיוצאות לארבעים ושמונהשעות מהגבולות של העצמן, מחופשות לאשה שהן אולי רוצות היו להיות,  אני התפשטיתי. מהמסיכות בית היוצר שלי.

ובזמן שחצי עולם, רקד, עישן, התמסטל, נרדם בשעשועים,

אני ישנתי על מיטה שהיא רק שלי. בקומה השלוש עשרה, של נקודת ההתחלה.

מלון יוקרה. שנת האלפיים. ושם התעוררתי.

מאשליות. התפקחתי מסמים ודימיונות.

עם הנץ. החמה. לשחרית.

עם שקיעתה. למנחה וערבית.

ובין לבין מפריד לו ים כחול. תיכון.

בלב הקרחנה. משייטת לי כמו אנה. אנה קרנינה. קורנת מרדיוס של מאה מטר. את האושר שבהויה. אנה אלך, גומרת ברבע שעה יחסים שצריכים להספיק לשנה.

לשלם את החשבון של עצמך.

נקי מקרמה.

ובזמן שכולם מסיכות על עצמן שמו,

אני את שלי

הורדתי. התערטלתי.

גמרתי.

להתחפש. גמרתי לחפש. מצאתי.

פורים משולש. עוד פירור של לחם.

לחם הקודש ממש.”