תמיכות.

 

 

 

אל:  

דיור הוא לא מותרות — הוא זכות בסיסית

אלפי אנשים עם מוגבלויות בישראל נאלצים להתמודד מדי חודש עם מציאות בלתי אפשרית: קצבת הנכות והסיוע בשכר הדירה פשוט אינם מספיקים כדי לשרוד בכבוד. כיום, אדם המתקיים מקצבת נכות מקבל כ־770 שקלים בלבד ממשרד הבינוי והשיכון לצורך תשלום שכר דירה, ועוד כ־100 שקלים ממשרד הבריאות. מדובר בסכום שאינו מתקרב אפילו למחירי השכירות הנהוגים כיום בישראל.

בזמן שמחירי הדיור ממשיכים לעלות משנה לשנה, גובה הסיוע נותר מאחור — ללא התאמה אמיתית ליוקר המחיה ולמצב בשטח. המשמעות היא שאנשים רבים, שמפאת מצבם הבריאותי אינם מסוגלים לעבוד ולהגדיל את הכנסתם, נותרים ללא פתרון אמיתי וללא ביטחון בסיסי.

המצב קשה אף יותר עבור מי שסובלים מנכות שאינה מוכרת על ידי הרשויות. כך למשל, אנשים המתמודדים עם בעיות רפואיות קשות כמו פריצת דיסק כרונית, עלולים למצוא את עצמם ללא זכאות לסיוע נוסף במצבים חיוניים כמו מעבר דירה, מימון הובלה או עזרה באריזה — גם כאשר מצבם הפיזי אינו מאפשר להם לבצע פעולות אלו בכוחות עצמם.

השאלה שחייבת להישאל היא:
איך אמור אדם נכה להתקיים בכבוד במציאות כזו?

הגיע הזמן לעדכן באופן מיידי את גובה הסיוע בשכר הדירה ולהתאים אותו למחירי השוק בישראל. חברה נמדדת ביחס שלה לאנשים המוחלשים ביותר שבה — ואנשים עם מוגבלויות אינם צריכים לבחור בין קורת גג לבין חיים בכבוד.

בברכה,
אסף בנימיני.

 

1)להלן תיאור הנסיבות, שהובילו את בעלת הדירה בה התגוררתי עד היום(אני כותב דבריי אלו ב-11 למאי 2026) להחלטה שלא לחדש עמי את חוזה השכירות:

 

אני מתגורר בדירה שכורה בשכונת קרית מנחם שבירושליים.

ביום 20.4.2026 נותקו המים לדירתי כתוצאה מחבלה מכוונת של אחד השכנים בתשתית.

בינתיים המים חזרו לדירה-אולם התיקון לא הושלם(בעלת הדירה מסרבת לאפשר את השלמת התיקון).

אציין כי אני מתקיים מהכנסה נמוכה מאוד-מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי, ואין ביכולתי לשלם לעורכי דין באופן פרטי.

מה לדעתכם ניתן לעשות במצב כזה?

בברכה,

אסף בנימיני,

רחוב קוסטה ריקה 115,

כניסה א’-דירה 4,

קרית מנחם,

ירושלים, מיקוד: 9662592.

נ.ב. 1. מספר הטלפון שלי: 058-6784040.

2. בעלת הדירה: גברת סיגלית אהרוני-לוי-052-5852544.

 

3. המסגרת הטיפולית בה אני נמצא:

עמותת “רעות”-הוסטל “אביבית”,

רחוב האביבית 6,

קרית מנחם,

ירושלים, מיקוד: 9650816.

מספרי הטלפון במשרדי ההוסטל:

02-6432551. או: 02-6428351.

מתאמת הטיפול מצוות ההוסטל, שעושה אצלי בקורי בית:  גברת שרה סטורה-055-6693370.

כתובת האי.מייל של ההוסטל:  [email protected]

מנהלת ההוסטל: גברת סתיו גולן-שדה.

2)רופא המשפחה שלי:

ד”ר ברנדון סטיוארט,

שרותי בריאות כללית-מרפאת הטיילת,

רחוב דניאל ינובסקי 6,

ירושלים, מיקוד: 9338601.

מספר הטלפון במשרדי המרפאה: 02-5098282. מספר הפקס במשרדי המרפאה: 02-6738551.

מספר הטלפון הישיר של ד”ר ברנדון סטיוארט: 054-5489970.

3)להלן פוסטים אותם שיתפתי ברשת החברתית פייסבוק:

1.
Moran Sasson-Fruchter 

בואו ראו

 

‏22 שעות

 

·

כשהייתי בת 26 גרתי בדירה שכורה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב.

יום אחד עם שובי מהאוניברסיטה הביתה, מצאתי טלפון נוקיה ישן זרוק בחנייה של הבניין. לקחתי אותו איתי, וניסיתי לבדוק מי אנשי הקשר על מנת להשיבו לבעליו. באנשי הקשר לא הופיע אף אחד.

ניסיתי לבדוק בהודעות, ומצאתי שם התכתבויות בשפה שלא הכרתי (בדיעבד זו הייתה רומנית). כעבור כשעתיים מישהו התקשר וקרא “שלמה, שלמה”, הסברתי לו שאני לא שלמה, ושמצאתי את הטלפון ברחוב. הוא אמר לי “אוי ואבוי, הטלפון שייך לאדם קשיש וערירי, את חייבת להשיב לו אותו”.

נתתי לו את המספר שלי ואת הכתובת שלי, ואמרתי לו שינסה ליצור קשר עם שלמה ולעדכן אותו שהטלפון אצלי.

למחרת הטלפון שלי צלצל, בעברית שבורה ומגומגמת הצד השני אמר “את עשית מצווה גדולה, מגיעה לך מתנה, הערב אבוא אלייך לקחת את הטלפון”.

בערב נשמעה דפיקה בדלת, פתחתי את הדלת והופתעתי לראות את השכן מדירה 8. “נעים מאוד, אני סלומון” הוא הציג את עצמו בפעם הראשונה. שנתיים גרתי דלת לידו, בדירה מס’ 7, עשרות פעמים מבטינו הצטלבו בחדר המדרגות, ולא החלפנו ולו מילה אחת עד לרגע ההוא.

הוא נכנס לדירה, התיישב בסלון שלנו, וסיפר לנו את סיפור חייו – איך שרד את השואה, ואיך פגש את אשתו ונשא אותה לאישה, איך הם עלו לארץ, ואיך נולד להם בן אחד, ואיך הוא מת בגיל 17 בטביעה ביפו, ואיך היא מתה שנים לאחר מכן משברון לב, ואיך הוא נשאר לבד.

ואת המשפט שהוא אמר לנו בסלון הבית בערב ההוא, אני לא אשכח בחיים שלי “תביאו הרבה ילדים, אל תחזרו על הטעות שלי”. 

כשהוא הלך, נפתחו ברזי הדמעות שלי, ובכיתי כל הלילה. עליו שאיבד את כל עולמו, ועליי שבמשך שנתיים גרתי בדלת הצמודה לו ולא ידעתי עד כמה הוא בודד.

ומאז התחלתי לבקר אותו – בהתחלה רק אותו, ובהמשך גם את בת הזוג שהצטרפה אליו לשמחתי הרבה.

בסופי שבוע ובחגים, אם בישלתי או אפיתי משהו, הייתי דופקת להם בדלת עם צלחת, והוא מצידו היה משיב לי בפיג’מה במתנה או בונבוניירה שקנה לי בשוק.

ביום שעזבתי את הדירה ביהודה הלוי נשבר לשנינו קצת הלב, הוא המשיך לאסוף את הדואר שלי במשך חודשים לאחר מכן, ולצפות לרגע שאגיע.

משם עברתי לבוגרשוב, ואז לברנדיס, ולגני תקווה, ואפילו להולנד ובחזרה, ובכל השנים הללו שמרנו על קשר מיוחד משלנו – קצת כמו סבא ונכדה.

בחודש שקדם לחתונה שלי הוא עבר תאונת דרכים, וכך יומיים לפני החתונה מצאתי את עצמי מבקרת אותו בשיקום. המשכתי לבקר אותם, פעם עם עומר, ופעם עם בטן עגולה של חודש שמיני.

הוא בא לבקר אותי לאחר הלידה, והם באו אלינו לחגוג עמנו את יום ההולדת של גאיה ואת ראש השנה. פעם אחת הוא אפילו נסע בכמה אוטובוסים עד למשרד עורכי הדין בו עבדתי – נושא עמו אינספור שקיות עמוסות מתנות – בגדים לגאיה, בובות ושוקולדים, וברכה רצופה שגיאות כתיב כובשות לב.

וגאיה יודעת שלאמא יש את סבתא אורה וסבא רחמים וגם את סבא סלומון.

כבר שלושה שבועות שלא יצא מהבית, נצור לו שם ברח’ יהודה הלוי בדירה מס’ 8 בקומה שלישית בלי מעלית. מחרתיים הוא יחגוג יום הולדת 85 בהסגר. כמה הייתי רוצה לחגוג איתו את יום ההולדת הזה.

וכשאני חושבת עליו, אני חושבת על עוד סלומונים שכמותו שחיים ביננו, ואנחנו לא יודעים עליהם. ועל ההסגר הזה, ועל ליל סדר בודד מאי פעם שהם עתידים לחגוג בעוד מספר ימים, ומפצירה בכם לחשוב רגע אם אי פעם נתקלתם בחדר המדרגות בסלומון משלכם, שאולי גר בבניין שלכם בדירה מס’ 8 והוא לבד לגמרי. ואולי תדפקו לו בדלת, אולי תאפו לו עוגה, אולי תקטפו לו פרח וסתם תדרשו בשלומו, שירגיש לרגע קט קצת פחות לבד.

2. 

·

משותף עם: ציבורי

איש אחד, עני מרוד וללא קרובי משפחה או חברים מתגורר בהוסטל לנפגעי נפש בקהילה. לאיש אין קשרים חברתיים-ובהיותו מרותק לביתו בשל נכות קשה ישנו הסדר של אספקת מצרכי מזון בסיסיים לביתו לצורך קיום בסיסי.

באחד הימים במסגרת הטיפולית מודיעים: “השליח שמביא לך מצרכי מזון יצא לחופש של חודשיים”.

האיש שואל בחרדה: “אז איך אתקיים?”.

צוות המסגרת הטיפולית: “אנחנו מבקשים ממך לא להרים את הקול. תדבר אלינו תמיד בהכנעה ובנימוס-כראוי לפגוע-נפש במעמדך”.

מטופל: “בסדר. אני מדבר ולא צועק. אני רק מנסה לברר איך אוכל להתקיים ללא מצרכי מזון”.

צוות ההוסטל: “אנחנו מצטערים-אבל לא נוכל לסייע לך. העובד שלנו בחופש-לכל עובד מגיע חופש”.

 

המטופל נתקע בלי מצרכי מזון ומת מרעב-בגלל רשעות ואטימות ממסדית.

3.

יוני סיבוני
פרסם/ה ב:
♣ ירושלמים וירושלמיות
לפני 1 ימים

 

·

אשתי על כיסא גלגלים. היא כל כך חיכתה להופעה הזאת, ספרה את הימים, אבל כשבאנו להזמין – המכירה למתחם הנגיש כבר הייתה סגורה. “אזלו הכרטיסים”. היא נשארה בבית באכזבה ענקית, ואני הגעתי לשם לבד.

כשהגעתי, הלב שלי פשוט נשבר: מתחם הנגישות עמד ריק לחלוטין.

מתברר שזה קורה בהמון אירועים גדולים – אנשים שלא מוצאים כרטיס רגיל, פשוט קונים כרטיסי נכה כי חברות הכרטיסים לא טורחות לבדוק זכאות. הם מסמנים “V” באתר, תופסים את המקום, ואז אפילו לא מגיעים או מבינים מה הם עשו.

בשביל מישהו אחד זה כרטיס שנרכש “על הדרך” כדי לא להפסיד הופעה. בשביל אשתי – ובשביל עוד אלפי אנשים – זו הדרך היחידה לצאת מהבית, לראות אמנים שאוהבים ולהרגיש כמו כולם.

ההרגשה שמישהו יושב בבית רק בגלל שמישהו אחר תפס לו את המקום בלי סליחה ובלי סיבה – היא פשוט צובטת בלב. בבקשה, תחשבו פעם הבאה. אל תתפסו מקומות של נכים אם הם לא מיועדים לכם!

או אם אתם נכים אבל מסוגלים ללכת לשבת בכיסא רגיל! 

4) להלן ההודעה אותה שלחתי לכתובת:

משרד מבקר המדינה,

ת.ד. 1081,

ירושלים, מיקוד:  91010001.

למשרד מבקר המדינה שלום רב:

הנדון: חברת “דואר ישראל”.

א.ג.נ.

אני נסיתי היום(6.8.2026) לקבל תשובה מחברת דואר ישראל בעניין אי-מסירת דברי דואר לכתובתי.

אלא שהעברת ההודעה אליהם או קבלת תשובה אינה מתאפשרת מן הסיבות עליהן אני מסביר כאן.

מה עושים?

ראו נא פנייתי זו כתלונה כנגד חברת דואר ישראל.

בברכה,

אסף בנימיני.

נ.ב. א)להלן ההודעה שהשארתי בעמוד הפייסבוק של חברת דואר ישראל:

לחברת דואר ישראל שלום רב:                                                                                                                                                                                                                                                             בתאריך 24.5.2026 עברתי למקום מגוריי הנוכחי: 

רחוב האביבית 7-דירה 8, 

קרית מנחם, 

ירושלים, מיקוד: 9650817.    

דברי דואר שונים שאני אמור לקבל אינם נמסרים לכתובתי.                                

אודה לכם על בדיקת העניין.   

 בברכה, 

אסף בנימיני. 

 נ.ב. 1. מספר הזהות שלי: 029547403. 

2. מספר הטלפון שלי: 058-6784040.

 3. כתובות האי.מייל שלי: walla.co.il@029547403 או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] או: [email protected] 

4. נסיתי לפנות אליכם באתר israelpost.co.il , דרך הרשת החברתית whatsapp וכן בהודעה בפרטי כאן בפייסבוק. אלא שאני נתקל שוב ושוב בבוט איתו לא ניתן להגיע לשום מקום. 

 

ב. להלן ההודעה שאני מקבל פעם אחר פעם בבוט של חברת דואר ישראל, דרכו לא ניתן לקבל מענה לנושא פנייתי:

נא לבחור מהרשימה

1 לאיתור חבילה

2 לאיתור סניף

3 להזמנת תור לסניף

4 לתעריפון דואר ישראל

5 למוקד בנק הדואר

6 לפתיחת חשבון בנק

7 קיבלתי את החבילה אבל יש בעיה