אל תגידו מילה

אם מתישהו יצא לכם לשבת בשולחן עם המשפחה, ארוחת שישי, חג, סתם בפשטות בסוף היום, ושמעתם אותם מדברים על מישהו שהכרתם בעבר.

מישהו שהיה חלק מהמשפחה שלכם, או חבר משפחה, מישהו שאתם לא ראיתם כבר הרבה זמן.

הם חולקים פתאום זיכרון עליו, על כמה מצחיק היה להם לפני שבוע, וכמה הוא השיג בלימודים לפני חודש, ואתם בטוחים שכולם מדברים על אותו אדם..

אתם מסתכלים על כולם והכל נראה רגיל, הדיבורים ממשיכים ואתם אפילו רואים תמונות שלהם יחד מחוויות שקרו בזמן האחרון.

מבפנים אתם מתחילים לחשוב, איך זה אפשרי? מתי הם הספיקו? איך הם בטוחים שזה קרה לפני שבוע? למה כולם מדברים עליו כאילו כלום לא קרה..

אתם בטוחים ואתם זוכרים את ההלוויה שלו, כולם היו שם, בכו.. ועכשיו הם חווים איתו חוויות?

אם יוצא לכם להיות במצב כזה, עדיף שלא תגידו להם כלום, עדיף שתסיימו לאכול, לשתות, או לשבת לידם, קומו בלי מבט מבוהל ותמשיכו לחדר שלכם, אפילו יותר טוב אם תצאו מהבניין.

תלכו בלי לעצור ובלי להסתכל אחורה, לא משנה מה תרגישו, לא משנה אם יקראו לכם לחזור, והם יקראו לכם. איך שתצאו מהבניין כולם פתאום ינסו להחזיר אתכם, תמשיכו להגיד שאתם מאחרים ואל תסתכלו לאחור.

אל תדברו יותר מידי.

תעברו את הכביש בזהירות אבל מבלי להסתכל לצדדים כי יכול להיות שתקלטו משהו בזווית של העין. בשום פנים ואופן לא לקחת את האוטו, בגלל המראות.

אל תסתכלו בטלפון כי יכולה להיות השתקפות. אם פתאום אתם מרגישים מישהו מנסה למשוך אתכם, תמשיכו הלאה.. ועדיף שלא תסתכלו לאנשים בעיניים.

תלכו לפי האינטואיציה שלכם, ואל תעצרו עד שיתחיל הבוקר.