גִּבְעַת הַתַּחְמֹשֶׁת שֶׁלִּי

בִּשְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים,

נִכְנַסְנוּ, לְיַד בְּרֵכַת דָּגִים.

לַבּוּנְגָלוֹ בֵּין הָעֵצִים,

זוֹ – גִּבְעַת הַתַּחְמֹשֶׁת.

מוּל אִישׁ אֶחָד וְאַשְׁכִים,

חֲסַר אוֹנִים וְלֹא מֵבִין.

אֲנִי וְהוּא כָּאן נְעוּלִים,

זוֹ – גִּבְעַת הַתַּחְמֹשֶׁת.

הוּא מִתְקַדֵּם אֲנִי לֹא קָם,

בָּעַטְתִּי בּוֹ יָרַד לוֹ דָּם.

בָּרַחְתִּי וְ… אֲנִי לֹא שָׁם,

זוֹ – גִּבְעַת הַתַּחְמֹשֶׁת.

לאבא של איתן הייתה שיטה, קודם הקוף ואז הדגים ואז בונגלו בין העצים.
אז בכל פעם שאני שומע איך איתן לא היסס לרגע, איך עלה למעלה להפעיל מקלעון, אני, חושב על הקוף, על בריכת הדגים, ועל אבא של איתן, בבונגלו בין העצים…

אני לא יודע למה זה הגיע לי, בסך הכל רציתי להגיע לבית של סבתא, בשלום…