אדם מת עם גוף חי
חי בירושלים של שנות האלפיים עשרים ושש. לבטח חוזר בשאלה. אדם שפעם למד בישיבה. ישיבת הבן איש חי , אחת כזו שחיה נושמת. ספרדית. צריכה לקרוא עוד קצת לעומק כדי להבין אולי אשכנזית. למד הרבה פרשות השבוע. למד גמרא. משנה ברורה, תניא ואפילו נכנס קצת לעומק הפרדס. ממנו יצא בנס.
האדם המת התחיל לשורר בגוף החי בינואר של שנת עשרים ושש האלפיים.
הדקויות, הפרשות, השאלות, התהיות. סגנון הכתיבה מספרים לי סיפור של אדם שבאמת מת על החיים. הוא לבטח נשוי. או היה כזה, אבל בשעות הפנאי כותב על המציאות כמו שהיה רוצה שתהיה לו אם היה קצת יותר חי ופחות מת
רק זורקת כאן סקיצה. הוא עוד ייפגש בהמשך עם מספר הסיפורים, שיצא מהארון בגיל חמישים. יחד הם יצאו לחקור את החיים שאחרי המוות.
ובנתיים
אחרי מות קדושים.
הם עוד לא ממש נפגשים
רק כותבים בפלטרומה שבה התמונות מאוד מגבילות את הדימיון
ותוקעות את הסיפור על ניוטרל בלי גז
שני כותבים
שני אומנים
שני גברים, כל כך שונים
ואני אריאל, היא זו שמחברת. מפגישה בין הגוך המת, לבין הבן איש חי. שיוצא לסיבוב הופעות במועדנים, עם שניים ויאגרה, ועולם הבא אחד,
עליו הוא ויתר במחי יד. בשביל לעשות ביד
קדושים אתם
קדושים כולנו
עליו עוד יסופר בהמשך
