היא

היא יושבת ומחייכת בלי דאגות, היא יודעת בידיוק מה היא רוצה, היא בטוחה בעצמה ולא נותנת לאף אחד לעמוד בדרכה, היא קורנת משמחה, היא הבינה הכל, היא לא לחוצה לגביי כלום, היא יכולה לעשות הכל, היא לוקחת כל הזדמנות שיש לה ומנצלת אותה, היא לא חוששת מכלום, היא נהנת מהרגע. אנשים נמשכים לאישיות הקורנת שלה ואוהבים אותה. אבל כמה חבל שהיא זאת לא אני. לא משנה כמה אנסה, היא תמיד תישאר היא ואני אשאר אני. היא מושלמת, יציבה ואיתנה. ואני עשויה משברים של מי שהייתי. מחוברת בדבק חלש שבקושי מחזיק. מתפללת שאולי זה יספיק.