הֵם הָיוּ מוּכָנִים לְהַקְרִיב אֶת הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ,
הֵם הִקְרִיבוּ אֶת חַיֵּיהֶם כְּדֵי לְהָגֵן עַל חַיֵּינוּ.
אַךְ מָה אָנוּ מוּכָנִים לְהַקְרִיב בִּשְׁבִילָם?
מָה הֵם הָיוּ מְבַקְּשִׁים מֵאִתָּנוּ – מֵאוֹתוֹ עוֹלָם?
.
לְהִתְפַּלֵּל לְעִלּוּי נִשְׁמָתָם,
שֶׁנִּנְקֹם אֶת נִקְמָתָם.
שֶׁנִּזְכֹּר אֶת צַוָּאָתָם,
וְנִשְׁמֹר עַל חַיֵּינוּ – כִּי הֵם שִׁלְּמוּ עַל כָּךְ בְּמוֹתָם.
.
שֶׁנִּשְׁמֹר עַל הָאַחְדוּת,
שֶׁנְּוַתֵּר עַל אֲחִידוּת.
שֶׁנִּרְאֶה אֶת הַטּוֹב בַּשֵּׁנִי,
כִּי שָׁם מְגַלִּים – שֶׁהָאַחֵר הוּא סוּג שׁוֹנֶה שֶׁל אֲנִי.
.
שֶׁנִּהְיֶה חֲזָקִים בִּלְהָגֵן עַל חַלָּשִׁים,
וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אִישׁ – נִהְיֶה אֲנָשִׁים.
לָדַעַת לְהַבְדִּיל בֵּין אַחִים לְאוֹיְבִים,
אַחִים מְחַבְּקִים גַּם כְּשֶׁלֹּא מַסְכִּימִים,
אוֹיְבִים מְחַסְּלִים.
.
שֶׁהָאוֹיֵב הַפְּנִימִי הוּא הַשִּׂנְאָה,
וְצָרִיךְ לְהַשְׁמִיד אוֹתוֹ – יַחַד עִם הַקִּנְאָה.
שֶׁנִּלְמַד לְפַרְגֵּן וּלְפַזֵּר אַהֲבָה,
וְשֶׁהֵם שָׁם רוֹאִים – אֵיךְ הַכֹּל מִתְחַבֵּר לְטוֹבָה.
.
כְּשֶׁנַּדְלִיק הַיּוֹם נֵר זִכָּרוֹן,
נִזְכֹּר מָה חָשׁוּב בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן.
נְחַבֵּק וְנֹאהַב אֶת אַחֵינוּ,
גַּם אִם דַּעְתָּם שׁוֹנָה מִדַּעְתֵּנוּ.
.
לֹא נִשְׁכַּח שֶׁאַחִים אֲנַחְנוּ,
וּמָה הַקְּדוֹשִׁים הִקְרִיבוּ עֲבוּרֵנוּ.
נִזְכֹּר אֶת הַהַקְרָבָה שֶׁלָּהֶם,
וְהַמֶּסֶר שֶׁהֵם הוֹתִירוּ בִּשְׁבִילֵנוּ – כְּשֶׁהֵם נִפְרְדוּ מֵחַיֵּיהֶם.
.
