כמו שהבטיח, פרסומות לאקו סקין היו בכל מקום באינטרנט ובשלטים. מה שהתחיל בתור גילוי במעבדה של עמית, הועבר על ידיי ועל ידי נדב יחד לשינוי עוצמתי.
“יש עלייה חדה בפרסומים ועלייה חדה בתגובות של אנשים ופניות של עסקים.” ציינתי לנדב את המובן. לקחתי כמה ימי חופשה מהעבודה במעבדה אצל עמית, כי לא הפסיקו פניות בנושא אקו סקין והשקיות היותר איכותיות לסביבה.
“קודם כל אנשים אמרו שיקנו את השקיות ומוכנים לשינוי החברתי תעשייתי, זה מצויין לעמותה שלנו. זה הצלחה!” נדב קרא. שנינו יושבים בשולחן בסלון עם רשימות של דפים ופניות ממספרים שונים. “הזמנתי את רועי שיגיע לעזור.” ציין נדב. “מצויין, הוא עשה עבודה מצויינת בפרסום ועריכת התוכן שלנו. כדאי לדבר איתו על המשך עבודה איתנו בעמותה.” העלתי את דעתי.
“רועי, אנחנו החלטנו שנשמח שתעבוד איתנו קבוע בעמותת מארז בתור עובד עורך תוכן ושיווק פרסום.” אמרתי כשנכנס והתיישב. חיוך ענק התרחב על פניו. “באמת?” ענה מופתע. “אני אשמח לסגור חוזה.” ציין.
שלושתנו מחזיקים עמותה שלמה יחד, וזה תוכנית ענקית להביא לשינוי חברתי ותעשייתי לבד. אבל אנחנו יחד יכולים, נדב הוא הכוח שלי והגב שלי.
“בואו נמיין את כל הפניות לפי קטגוריות למי חוזרים קודם.” הציע רועי. נתתי לו להוביל. “פנו מחברה של חסה טבעית, רוצים אריזה אקו סקין.” נדב הקריא את הרשימה שנמצאת מולו, חברה חברה.
“כל אלו הם רוצים לעבור מפלסטיק לאקו סקין, שזה מצויין לנו. בעיקר שכרגע יתחיל להגיע למדפים האריזות קמח מאקו סקין, זה כבר הישג ראשון שהקהל רואה שינוי בסופר.” רועי ציין. “כן והפרסומים עובדים אנשים רוצים לקנות, אבל צריך עוד מקום שמוכן לייצר בשבילנו חומר.” נדב אמר מביט במספרים. “במצב הזה אפשר לפנות לחברת חסה לעבוד איתם על אריזות, וזהו בשביל עוד צריך להקים עוד מפעל לאקו סקין.” הוסיף.
“קיבלתי פנייה חממה אקולוגית, עמותה שעובדת למען איכות הסביבה. הם ישמחו לתמוך. חשבתי להציע להם לגדל את האצות הנדרשות לאקו סקין.” הצעתי, מחליפה נושא לחלוטין. רועי התלהב מהרעיון. “אני חושש שזה להתעסק בייצור יותר מדי, השטח עכשיו מדבר על אקו סקין. עכשיו צריך להתעסק להוציא כמה שיותר לשוק.” נדב אמר בנחרצות. “למרות שזה גאוני ומדהים.” הוסיף.
יום שלם של התלבטות ומיון עשינו. “מחר עומד לצאת סחורה של קמח עם אקו סקין לחנויות, יהיה בשני חנויות שונות כתבים שרוצים לראות בסופר האם קונים ולראיין.” ציין רועי בסוף היום את מה שהצליח להשיג לפרסום. “זה מטורף מצויין!” נדב ואני קראנו. “ומחר נדב ואני נפנה לחברה של החסה, הם הראשונים שנתחיל לעבוד איתם.” ציינתי. “זהו סיכום יום עבודה, עכשיו לנוח זהו.” נדב קרא ממהר לגרש את רועי הביתה.
“אני כל כך גאה בנו!” חיבק אותי חזק נדב. “העמותה שלנו תופסת תאוצה.” השבתי בחיבוק זרועותיי מלטפות את גבו. “עדיין ממש חשוב לי שהחממה הזו תוכל לגדל את האצות.” ציינתי, תקועה בעבודה. נדב לא הגיב פשוט הכיל אותי.
“אז מה בעצם את רוצה ממני?” עמית שאל. על הבוקר נכנסתי למעבדה ותפסתי אותו. “תוכל לשוחח עם חממה אקולוגית בשבילי? אני רוצה שהם יגדלו אצות בשביל אקו סקין.” ביקשתי יפה אפילו הרגשתי מתחננת. “אין הרבה עבודה במעבדה כרגע, אולי כדאי לקחת את זה כפרוייקט? זה יעזור לכולם כולו.” ציינתי. “אני רוצה לסרב, אבל בעצם יש לי זמן פנוי.” חשב בקול. “טוב, תעבירי לי את המספר. אבל כשהאקו סקין יגדל בעוד כמה חודשים, הם יצטרכו מפעל להעביר אליו את החומר.” הוסיף. “יש! מדהים!” קראתי בעליזות, מעבירה לעמית מספרים של החממה ושל מפעל הייצור של יונתן. “תודה תודה!” קראתי הולכת לשולחן שלי במעבדה להמשיך לעבוד. אבל בפנים התרגשות רבה.
בסוף העבודה אני אורית ואפרים ישבנו לצפות בחדשות, טיפה דיברו על אקו סקין פה ושם במהלך מהדורת הבוקר שהייתה. “הבנתי שגם בערוץ שבע ידברו על זה הערב.” שיתפתי אותם. “מטורף זה תופס עור וגידים!” אורית החמיאה. “יש לי קשר עם מפעל לייצור שקיות זבל, הם ישמחו לעבור לאקו סקין.” אפרים אמר מגיש לי מספר טלפון. “הבנתי ממנו הוא אבא של חבר, שאם ידעו איך לסדר את המכונות לייצר אקו סקין הם מוכנים לעשות את זה.” הוסיף. הודתי לו ולקחתי את המספר, שלחתי הודעת טקסט ושחכתי מזה הלאה הביתה.
