חיים בתוך סיפור:
רציתי ליהות רחוקה
אמרתי לקרני אור הבוקר שיצאו מין חרצי החלון
קמתי מהמיטה
כשתריסי החלון נלחמים בקרני השמש מלצאת
אל העיניי העייפות
גררתי את רגליי בריצפה שחורה מלאת גושי בדים
שלבשתי לפני ימים
התקדמתי אל אבר הקיור
חרסינה לבנה
מים זורמים
מבטי מורם אל המראה
השיער המקורזל
גבות לא ישרות
ומתחתייהם
מבטי העייף
בתוך עישוני הכהות
התבוננתי
בהיתי
עמדה שם
כאילו היא ניסתה
למצוא בתוכם תשובה
סיפור אחר
היא אחרת, דמות אחרת
מחליפה שתבוא, היא להחליף אותה כאן
ולפתע בתוך הכוייות
שחור משחור
גוונים עפורים מתחילים
ניצוצות לבנים
כוכבים ועננים בגוונים סגולים
הלילה הכחול
השמיים הכהים מוארים
ומתחת בית חמים
עסוי מעץ ומאליו קורת גג
עצים מלאים עלים ירוקים
ישבה שם ילדה
מול האח הבוערת
שלהבות האש החמימות
ממלאות את עינייה הטהורות בניצון זוהר
גיצי האש שקפצו מהאח
מלאו את השקט בצליל יפיפה ורגוע
הילדה שישבה
בהתה באח הבוערת
במשך דקות רבות
עד שקמה בריצה
אל הספה
ואז אל המטבח
צעדים קטנים
כשדרכה יחפה על ריצפת הפרקט
עוגיות טעימות
מתוקות
שישבו על השיש
דמות אימאית לצידה
בזמן שהיא מלקקת שאריות
צפוי הסוכר הלבן
ולפתע עירבוב צבעים
הרים לבנים מכוסים בשלג
נקי ולבן
ישבו להם שתי אנשים
על הספסל
לבושים בסריגים
וצעיפי חורף עבים
שמיכת פוך עבה מפוצצת נוצות
שאותם מכסה
סרט חלף לו
חיוכים
מילים
ולפתע ערבוב צבעים
ישבתי שם
בתוך הבית
עמדתי להגיש
קישים טעימים
שהכנתי בעצמי
לא איזה בצק מוכן מהסופר
הוא לא היה קפוא לפני
לא אל תדאגו
זה תוצרת יד
מהקמח והמים בבצק
לקישאוים בשמנת שמעל
עד לתנור החם
180 מעלות
הגשתי אותם על השולחן
אליוט טעם
ישבתי גם אני
וואו הטעם הזה כמו טארט מלוח חלבי
כולנו צחקנו
ניאה הגישה גם היא
שוקו חם
לא שאף אחד מאיתנו אהב
אבל זרמנו
אובייסלי עדיף שוקו קר,
בכל אופן
ישבנו סביב השולחן
הוצאנו משחק קלפים
השודדים והאביר
כולם שותקים
כולם רוצים ליהות אבירים
כולם אמורים להיראות פני אבירים
לשחק את המשחק
בידיעה שיש אביר אחד.
אז כולם שותקים
עד שהאביר
הוא זה שידבר אחרון
(כןכן אני מודעת שזה משחק גרוע)
כמו תמיד איילוט והמשחקים שלו
אחרי חלוקת הקלפים
אחרי כל הצחקוקים
הצהקות הצלחות המזלגות שעל השולחן
שקט צרר לו בחדר
מבטיים מועברים במהירות
חצי חיוך מניאה
מבט סרקסטי מצדו של איידן
אליוט פשוט בוחן את כולם
האחרים רק שותקים
עד שנשמע קול
מצדו השמאלי של השולחן
איידן
פתח את פיו
“די נמאס לי
נמאס לי ליהות אביר
זה כזה משעמם
פשוט לחכות שכולם יפסלו
ומי בכלל בחר את המשחק הזה”?
שוב אתה אליוט?
די חלאס כמה אפשר”
ואז לפתע נאייה צעקה
“מה!!
אבל למה אתה משקר
עד שאני יוצאת אביר!!
זה אף פעם זה לא קורה לי”
כולם במבטים
קצת אבודים
עד שאיידן עם חיוך קצת רע
“ניצחון לשודדים!!
תראו חברים הקרבתי את עצמי בישבלכם, מה אתם אומרים”
אליוט צחק “אמרתי לכם שזה משחק טוב
רק צריך לדעת לשחק”
נאייה התעצבנה
“איזה משחק טוב??! לא עושים בו כלום חוץ מלשתוק”
ועוד אחד מימין ששכו את שמו ואין לי כוח להמציא
“לפחות למדנו מזה
שאין ניצחון בלי הקרבה”
כולם גילגלו עיניים
עם רצון עמוק שיכחד
ואני ישבתי
נהנתי מהרגע
חבורה של מפגרים מושלים
אוכל טעים
עד שכולם כבר התפזרו לחדרים
ישבתי בקומה העליונה
בחדר קראתי איזה ספר
על סיפור
משונאים לאוהבים
עד שדלת החדר נפתחה
נאייה נכנסה
בעצבים
“די כבר נמאס לי
מאיידן הזה
מה למה אני אמורה לסבול תקיום שלו?”
אני סתם חייכתי
“די נו נאייה עזבי הוא סתם קצת חי בסרט
אל תתני לזה להיכנס בך”
“לא אבל את יודעת כמה זמן רציתי ליהות אביר
אני בטוחה שהוא ראה עליי שהייתי אביר”
“למה איך הוא יראה?”
שאלתי
“כי הוא יודע הוא יודע איך אני כש-“
ואז השתתקה
“המ כאילו”
הסתכלתי עליה במבט מורם
“חחח כשאת מה”?
“לא לא משנה ,אבל קיצר ראיתי עליו שהוא ידע,
והוא בכל זאת הפסיד
הוא רק רצה שאני אפסיד גם,
ואני יודעת שהוא ככה זה לא רק המשחק המפגר וחסר הפואנטה הזה, אל תגידי לאליוט שאמרתי את זה -“כן ” הגבתי *עם ציחקוק קל.,
והיא המשיכה
אבל בכל פעם זה ככה
בכל פעם הוא מחפש לעקוץ אותי
ולהוציא אותי דפוקה מול כולם”
וזה לא שנפגעתי מזה עכשיו
לא מהמשחק הזה
אבל רק נמאס מההתנהגות הזאת,
טוב עזבי נמאס לי להקדיש לו מחשבה מיותרת אני כבר הראה מה לעשות”
“כן יודעת מה אל תתעייפי עליו די באמת עזבי אותך”
עניתי לה
במחשבה שזה סתם עוד ריב דפוק
מאוחר יותר
פגשתי את איידן בתחילת המזדרון
מתהלך לו הלוך ושוב
שאלתי אותו
“הכל טוב? אתה מזדהה כבומרנג”
צחקתי בידיעה שחוש הומור כזה תואם לחוש הומור של מורה לחינוך חסר מודעות
שבעיקר , צוחק מהבדיחות של עצמו
והכיתה מתמאלת בהתקף קרינג שהיא לא יכולה לבטא
מעצם סמכותו עליהם,
איידין ציחקק צחוק ציני מאט
ולא מוסתר
“סתם אוכל תסביך”
“ספר לי את אשר על ליבך, בומרג,”
שוב קווצ ליבי מהקרינג שהבאתי
“לא דעה ..
זאת זאת השבורה הזאת נו
נאיה הזאת
סתם מקודם היא באה אליי לחדר
ו, ו,. כאילו -קטעתי אותו “מה איידן ממתי אתה מגמגם?”
והוא המשיך, -וכאילו היא פשוט
פשוט נישקה אותי! כאילו
היא הציעה
אמרתי כן, אבל זה היה כלכך מוזר
לא חשבתי שהיא רואה אותי ככה,
כאילו הקשר שלנו תמיד היה שונה
ולא דעה”
נילחצתי לרגע לא הבנתי
למה שניאה תשחק ככה בבנאדם
רק בגלל התנשאויות וקצת ריבים
אמרתי לו, “המ כן באמת מוזר גם מהצד שלה היה נראה שהיא די לא עפה עליך במשחק..”
הוא כזה ” כ..כע סתם צחקתי נו תודי שזה היה טוב? וזה סתם היה לעצבן אותה
כזה חמוד להוציא אותה מהקלים
נראלי.. באמת הגזמתי, אולי אני אתנצל או משהו”
“המהמ כן נראלי רעיון למרות שאחרי הנשיקה הזאת זה מוזר שהיא עדיין כועסת”
“כן אה?, לא יודע.. אני מפחד שהיא סתם מתנקמת בי”
חייכתי קצת “רק נשאר לך לבדוק את זה”
כל אחד פסע לכוונו
איידן וניאה דיברו בניהם
מסתבר שניאה באמת
בנתה דרך להתנקם בו
שזה היה מתוכנן
אבל כשהבינה שהוא אוהב אותה
קלטה שגם היא אוהבת אותו
די נדוש אה ?
כמו הסיפור
מאוהבים לשונאים בספר שלי?
זוכרים
רגע
זה לא קורה במציאות
זה בתוך הספר שלי
ר..רגע איפה אני
אני
אני
ליד האח הבוערת
מתחממת מהאש המחממת
אוכלת עוגיות ליד אמא
רצה יחפה
לבד על הפרקט
עם חיוך טהור
או או שאני
אני יושבת עם אדם קרוב
מתחת לשמיכה
מול הר יפה ומושלג
צופה באיזה סרט יפה
שממלא אותי בדמעות מרגשות
או .., או שאני
אני בכלל
מול המראה
ועברה עבר שעה
העישונים עדיין שחורים
השיער עדיין מקורזל
הבגדים עדיין על הריצפה
והלב??
הלב
הוא עדיין כבד ???
הוא עדיין כבד אבא
תגיד לי אתה
האם
הוא עדיין כבר
מול המראה אני מביטה
מורידה את הראש
פתוחת את הברז
מביטה אל זרם המים
לבדוק אם זה אמיתי
אם זה עדיין לא חלום
אם עדיין לא מסתתרת
לה
מציאות
יותר יפה
מתחתיה
אולי
אולי זה
זה הדמיון
המבט ההעייף והעצוב במראה?
הקיור הלבן
והחיוור
רגע אולי מסתתרת לה
עוד מציאות
מתחתיה
יותר יפה
קצת
רק הפעם
רק אדם אחד
לא צריך הרבה
רק סיפור אחד
מזג אוויר יפה
או מעניין
ילד יפה
אפילו לא בית מעץ
רק פרקט
אפילו לא אמא אימאית
רק חיוך תמים?
בבקשה
בבקשה
אבל לא המבט נשאר ריק
מול המראה
משו בי נשאר ריק
מול המראה
חזרתי אל חדרי
אל גושי הבגים על הריצפה השחורה,
אל חרצי קרני השמש המבקשים כבר לצאת
להאיר את חדרי
אז פתחתי את התריסים
אור מבזק אל עיניי
שקי השינה הסגולים בעיניי
שקועים מתחת לעיניים
שנפקחות לאט
קצת יותר
כדי לראות יותר
את מה שכבר לא רציתי לראות
לא את החדר הבולגן
או אותי העצובה
או הכאב החד
שרק מבקש ממני
לכי מכאן
אני רוצה להיות רחוקה מכאן
אולי הסיפור יגמר יפה ?
לא, הסיפור הוא לא עליי
לא, הסיפור הוא לא מתוכנן
הסיפור,
זה רק מילים
שמתווצרות
מאלפי רגשות
מחוסר שינה
ממחשבה
ואני אפילו לא עצובה
רק קצת מפחדת
אבל אתם?
אתם מזדהים
מזדהים איתה
עם הדמות
עם אותה אחת בבוקר מול המראה
- שרק מביטה,
שרק רוצה להיות רחוקה
שהעישונים השחורים
שמספרים לה סיפור
רחוק מפה
שנראה יפה יותר
שליו יותר
מפחיד פחות,
אז אם אתם אי פעם
הרגשתם ככה
בהיתם ככה
במראה
תעזרו לי אתם
תעזרו לי אתם
לסיים את הסיפור
האם הוא מסתיים באמונה
שהכל לטובה?
או שבכלל היא פורשת
נופלת על הריצפה
או בכלל מורדת בורחת
לכל מקום
שהוא לא כאן
במחשבה
במיטה
תגידו לי אתם
האם היא רק צריכה לפקוח את העיניים
או שיש תשובה
יותר גדולה.
- 💬 4 תגובות
- ✍️ 1 מתוך 3 קיבלו תשובה משיראל קרישי
כתוב תגובה
כתוב תגובה
