תּוֹדָה לַבּוֹרֵא – שֶׁנָּתַן לִי אֶת הַכּוֹחַ,
לְהִתְמוֹדֵד וְלֹא לִבְרֹחַ.
לָצֵאת מֵהַמָּקוֹם הַנּוֹחַ,
וּלְנַסּוֹת שׁוּב לִצְמֹחַ.
.
עָמַדְתִּי בְּאֶתְגָּר לֹא פָּשׁוּט,
וַאֲנִי עֲדַיִן בְּתַהֲלִיךְ הִתְאוֹשְׁשׁוּת.
בְּתִקְוָה שֶׁזֶּה יוֹבִיל לְהִתְחַדְּשׁוּת,
וְלֹא חָלִילָה – לִתְשִׁישׁוּת.
.
אֲנִי גֵּאֶה בְּעַצְמִי עַל הַצְּעָדִים שֶׁעָשִׂיתִי,
לֹא רַק כִּי הִצְלַחְתִּי – אֶלָּא כִּי נִסִּיתִי.
וְלֹא בָּטוּחַ שֶׁזֶּה יוֹבִיל לְאָן שֶׁרָצִיתִי,
אֲבָל אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאֶת הַגֶּשֶׁר הַזֶּה חָצִיתִי.
.
לְבַד אֲנִי לֹא הָיִיתִי מַצְלִיחַ,
אַךְ יֵשׁ פֹּה מִי שֶׁמַּשְׁגִּיחַ.
אָז תּוֹדָה לַבּוֹרֵא,
שֶׁתִּזְמֵן לִי אֶת כֹּל מָה שֶׁקּוֹרֶה.
.
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁמֵּבִין שֶׁלְּבַד הוּא לֹא יָכוֹל,
כִּי אֵין לוֹ יְכֹלֶת אֲפִלּוּ לְהָכִין לְעַצְמוֹ לֶאֱכֹל.
אָז אַבָּא תּוֹדָה שֶׁאַתָּה דּוֹאֵג לִי,
וּבוֹנֶה בִּי אֶת הַכְּלִי.
בִּלְעָדֶיךָ אֲנִי לֹא מְסֻגָּל,
וְאִתְּךָ אֲנִי אֶעֱבֹר כֹּל גַּל.
.
תּוֹדָה עַל הָאֵמוּן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן בִּי,
לַמְרוֹת הַסְּעָרוֹת שֶׁמִּתְרַחֲשׁוֹת בְּלִבִּי.
גַּם כְּשֶׁאֲנִי הִפְסַקְתִּי לְהַאֲמִין בְּעַצְמִי,
אַתָּה אַף פַּעַם לֹא הִפְסַקְתָּ לְהַאֲמִין בִּי.
.
תּוֹדָה שֶׁהָיִיתָ אִתִּי בְּכֹל צַעַד,
וַאֲנִי מְקַוֶּה לְהַרְגִּישׁ אוֹתְךָ – בַּדֶּרֶךְ אֶל הַיַּעַד.
אוֹמְנָם עֲדַיִן אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַפַּחַד,
אֲבָל אֲנִי מְסֻגָּל לְהַכֹּל – כְּשֶׁבַּהַרְגָּשָׁה אַתָּה אִתִּי בְּיַחַד.
.
גַּם כְּשֶׁהַפַּחַד לְצִדִּי,
אֲנִי בָּטוּחַ אִם רַק – שִׁוִּיתִי הַשֵּׁם לְנֶגְדִּי.
אָז אַבָּא תְּלַוֶּה אוֹתִי עַד הַסּוֹף,
בַּמַּסָּע שֶׁלִּי אֵלֶיךָ – לָאֵינְסוֹף.
