רַק כְּשֶׁמִּרְיָם הִסְתַּלְּקָה מֵהָעוֹלָם,
פִּתְאוֹם הֶעֱרִיכוּ אוֹתָהּ כֻּלָּם.
בִּלְעָדֶיהָ לֹא הָיְתָה בְּאֵר,
וְכַמָּה זֶה מֻעֲרַךְ בַּמִּדְבָּר – לֹא צָרִיךְ לְבָאֵר.
.
וְיֵשׁ גַּם אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁלֹּא מֻעֲרָכִים,
חֲבֵרִים, מַכָּרִים וַאֲפִלּוּ אַחִים.
אֶת עֶרְכָּם הָאֲמִתִּי אָנוּ שׁוֹכְחִים,
כִּי כְּמוּבָן מֵאֵלָיו – אָנוּ מֵהֶם לוֹקְחִים.
.
אַךְ כְּשֶׁהֵם מִסְתַּלְּקִים,
פִּתְאוֹם מִתְחַבְּרִים לָנוּ הַחֲלָקִים.
אָנוּ מְבִינִים אֶת עֶרְכָּם הָרַב,
וּמַרְגִּישִׁים שֶׁהָעוֹלָם נֶחֱרַב.
.
אָז אוּלַי הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁנַּעֲרִיךְ אֶת הָאֲנָשִׁים סְבִיבֵנוּ,
כְּשֶׁהֵם עוֹד בִּסְבִיבָתֵנוּ.
לְהוֹדוֹת לְכֹּל אֵלֶּה שֶׁרוֹצִים בְּטוֹבָתֵנוּ,
וְלַחְשֹׂף בִּפְנֵיהֶם אֶת רָמַת אַהֲבָתֵנוּ.
.
הַכָּרַת תּוֹדָה – לֹא מְיֹעֶדֶת רַק לְהֶסְפֵּדִים,
אֶלָּא לַאֲנָשִׁים שֶׁתָּמִיד נִמְצָאִים בַּצְּדָדִים.
לֹא צָרִיךְ לְחַכּוֹת לְמַצָּבָהּ,
כְּדֵי לְהַגִּיד לָאָדָם שֶׁלְּצִדְּךָ – תּוֹדָה.
.
