“וְאַתָּה תְּצַוֶה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.”
.
מָה פֵּרוּשׁ “וְאַתָּה תְּצַוֶה”?
זֶה לֹא הַבּוֹרֵא מְצַוֶה?
לָמָּה הַשֶּׁמֶן צָרִיךְ לִהְיוֹת זַךְ?
מָה הַהֶבְדֵּל אִם הוּא אֵינוֹ מְזֻכָּךְ?
לָמָּה צָרִיךְ לְהַדְלִיק נֵר תָּמִיד?
וּמָה זֶה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ עַל הַצֹּרֶךְ לְהַתְמִיד?
.
“וְאַתָּה תְּצַוֶה” – זֶה מֶסֶר לְמֹשֶׁה,
שֶׁמַּבְהִיר לָמָּה לְהַנְהִיג זֶה תַּפְקִיד קָשֶׁה.
צִוּוּי מִלְּשׁוֹן צֶוֶת – חִבּוּר,
הַמַּנְהִיג אָמוּר לְחַבֵּר בֵּין הַבּוֹרֵא לַצִּבּוּר,
בְּאֶמְצָעוּת הַדִּבּוּר.
“וְאַתָּה תְּצַוֶה”,
תְּחַבֵּר בֵּין הַמְצַוֶּה – לַמְּצֻוֶה.
.
הַשֶּׁמֶן צָרִיךְ לִהְיוֹת זַךְ – כִּי הוּא נִדְרָשׁ לַמָּאוֹר,
יֵשׁ אֵשׁ שֶׁמְּפִיצָה עָשָׁן – וְיֵשׁ אֵשׁ שֶׁמְּפִיצָה אוֹר.
כְּכֹל שֶׁהַשֶּׁמֶן יוֹתֵר טָהוֹר,
כָּךְ זֶה גּוֹרֵם לוֹ בְּאֹפֶן נָקִי יוֹתֵר לִזְהֹר.
.
הַשֶּׁמֶן הוּא תּוֹצָאָה שֶׁל הַזַּיִת שֶׁנִּכְתָּשׁ,
אַךְ זֶה כְּמוֹ יַהֲלוֹם – שֶׁהוֹפֵךְ אַט אַט לִמְלֻטָּשׁ.
הַלַּחַץ מַפְרִיד אֶת הַשֶּׁמֶן מֵהַקְּלִפָּה,
וְחוֹשֵׂף אֶת הַנִּסְתָּר – טִפָּה אַחַר טִפָּה.
.
וְכָךְ גַּם אֵצֶל הָאָדָם,
הַיִּסּוּרִים, הָאֶתְגָּרִים – מְבַצְּעִים בּוֹ אֶת תַּפְקִידָם.
הֵם חוֹשְׂפִים אֶת הָאוֹר שֶׁטָּמוּן בּוֹ,
זֶה כְּמוֹ לְגַלּוֹת אוֹצַר שֶׁהֻסְתַּר בַּמַּחְבּוֹא.
.
וּבְתַהֲלִיךְ הַכְּתִישָׁה – הַיִּסּוּרִים אֵינָם מוּבָנִים,
אַךְ מַטְּרָתָם לְסַלֵּק מֵאִתָּנוּ הֶרְגֵּלִים מְנַוְּנִים.
וּלְבַסּוֹף מִתְגַּלִּים בָּנוּ הַ’שְׁמָנִים’,
וְהַכִּשּׁוּרִים שֶׁבָּנוּ מֻטְמָנִים.
וְאָז אָנוּ מְבִינִים,
שֶׁהָיָה שָׁוֶה כֹּל הַתַּהֲלִיךְ – בִּשְׁבִיל שֶׁנִּהְיֶה מְתֻקָּנִים.
.
וְאִם רַק נַמְשִׁיךְ בַּתַּהֲלִיךְ לְהַתְמִיד,
לְבַסּוֹף נַגִּיעַ אֶל – נֵר תָּמִיד.
הַשֶּׁפַע דַּרְכֵּנוּ יִזְרֹם בְּלִי סוֹף,
כִּי אָנוּ נִהְיֶה כֵּלִים – לָאֵינְסוֹף.
.
בַּפָּסוּק הַזֶּה בְּעֶצֶם טְמוּנָה – מַטְּרַת חַיֵּינוּ,
לְטַהֵר אֶת עַצְמֵנוּ,
לְהָכִין אֶת כֵּלֵינוּ,
כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהָפִיץ אֶת אוֹרֵנוּ.
וְאוּלַי זֶה הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי בְּפָּרָשָׁתֵנוּ?
.
לְגַלּוֹת אֶת הָאוֹר – לְסַלֵּק אֶת הָאֲפֵלָה,
וּלְהוֹבִיל אֶת עַצְמֵנוּ וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ – לַגְּאֻלָּה.
