אלוהים?

מה שאת מעלה פה זה נושא מוכר, זה שאלה מה תפקיד האמונה בשבילך. אמונה יכולה להיות לבוא ממקום של לבנות חוסן נפשי, דרך לשמר תחושה של תקווה. זה יכול לבוא מתוך המניע לנסות להסביר משהו בעולם (כמו תודעה, או העובדה שבכלל יש משהו במקום כלום) הרבה עזבו את האמונה בגלל השואה, הרבה המשיכו להאמין בכל זאת, אני בטוח שיש הרבה אנשים שמתעסקים בליישב את העובדה שיש רוע בעולם לצד אלוהים של היהדות. אפשר באמת לחפש על זה אם זה יעזור לך לתת איזשהו ביסוס. לדעתי דברים קורים בעולם פשוט מטבע העולם. אין מניעה שהעולם היה יכול להיות טוב יותר, או רע יותר. כל מה שנשאר לנו זה להתמודד עם העולם כפי שהוא עכשיו, ללמוד אותו, ולהתאים את עצמנו. אי אפשר להחזיר את מי שכבר לא פה, אבל אפשר לשמר ולהגן על מי שכן. אני לא רואה ערך הגיוני במה שעברנו כעם או כמדינה, אני לא חושב שיש לזה הצדקה לטוב, או לכל סוג של אסון בקנה מידה גדול כמו השואה. אני חושב שאין לנו פשוט הרבה ברירה. עם כל זה, כשמסתכלים על איפה שאנחנו היום, עם כמה שהמצב כואב, לדעתי המצב שלנו השתפר המון. לפני השביעי באוקטובר, היו לנו המון אויבים וחזיתות רדומות שלא הפסיקו להתחמש פשוט רוב הציבור פשוט לא היה מודע לחומרת המצב. מה היה אילו המלחמה הייתה מתפרצת מאוחר יותר, מה היה קורה אם האויבים שלנו היו יותר מתואמים, אם חזבאללה ואיראן היו מתצטרפים יחד. התקפה היא פשוטה יותר מהגנה, מה היה קורה אם היה לאוייבים שלנו יותר זמן להתחמש. ותראי את המצב שהגענו אליו, שליטה אווירית מעל סוריה ואיראן, החלשה של חיזבאללה וצעדים לכיוון פירוז מנשק, ובעזה השמדנו הרבה אמצעים של חמאס, אמנם לא הכנענו אותם אבל בנינו קרקע לאויבים של חמאס בתוך עזה להתנגד אליהם, חמולות מקומיות שמהוות חיץ בין חמאס לישראל וצדות את חמאס, זה מאוד אופטימי עבורי. אני לא רואה את השביעי באוקטובר קורה שוב בזמן הקרוב. נכון, זה תפס אותנו בהפתעה, אבל התמודדנו עם הרבה דברים, ומנענו הרבה יכולות שכבר לא יאיימו עלינו באותם סדרי גודל לזמן הקרוב. זה הרבה יותר קל לראות את האנשים שנהרגים היום מהאנשים שאנחנו מצילים מחר. קשה לספור כמה אנשים ניצלו ויינצלו מעצם העובדה שהיו לנו הצלחות בכמה חזיתות. מעבר לזה אין לנו ברירה אלא להסתכל קדימה, יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות ביחס למה שקורה מסביב וביחס לעצמנו. אנחנו צריכים לעשות את ההכי טוב שלנו.