אמא הפתיעה אותי לכבוד ההפלה. אמרתי לה לא לבוא אבל היא חשה צורך. לספר לה הייתה טעות איומה אך זה מה שהמליצו לי בגמילה ואולי גם רציתי שירחמו עליי קצת. אז אמא לא רצתה להפקיר את הבת שלה בסיפור הזה. אני שוכבת במיטת בית החולים, אחותי בכיסא לידי. הוילון מוסט בעדינות והנה אמא. חשכו עיני. הדבר הבא נראה כמו אסיפת הורים מיואשים כשאחותי משחקת את תפקיד האבא ונושא השיחה הוא “מה נעשה עם נוגה”. חשכו אוזניי. בשלב מסויים התפרצתי בחוסר אונים לשיחה והפסקתי אותן.
איך זה קרה לה? הן שואלות ואני מתפוצצת בלב.
רק ליתר ביטחון ביקשתי לעשות בדיקת היריון. זה לקח חמש דקות. האחות הלא מבריקה במרפאה של רטורנו הסתכלה עליי בעיניים גדולות: “חיובי”.
היי אמא, תודה שבאת לכבד אותי בהפלה שלי. לא קריפי בכלל. אחר כך אחזור למרכז הגמילה ואצטער שנולדתי, שלא ילדתי, ושאני ילדה. ילדה טיפשה שלא יודעת להשתמש באמצעי הגנה, אבל מקפידה להשתמש ביחסי מין.
