מבוא:
מהדברים שהרבה אנשים שרוצים שיהיה להם מטרה וחזון וכן פירוש לחייהם, זה חיפוש איזה שהיא שיטה למצוא אושר, אבל הדבר שלא ידעו שזה אלף בית החיים זה למצוא יושר לפני מציאת אושר וזה הסוד של בעלי ערך בכל הדרכים שמגיעים לאל וייחודו ודרך מסורת.
אנשים שחושבים שמסורת זה לחזור אחורה, אבל לא שמו לב שכל שאתה מתקרב לאלך מי שברא אותך והוא היודע המוחלט לכל הדברים והסודות, והוא הממציא לך את הפתרון הסופי לכל כאביך, כן זה האלוקים. ובנוגע למחשבה זאת ושיטת חשיבה כאויב למה שאני לא יודע, עלינו לתפוס את ידיהם אלה שלא יודעים, ולא להיות בעלי גאון מזויף בגלל שידענו, ואם הדגשנו בנינו לבין עצמינו על המילה יודע, יש את התשובה של מדען האומה “בן עבאס”, שהוא הבן דוד של הנביא מוחמד, כאשר שאלו אותו: “מה זה ידע?”, ואז ענה: “זה הפחד מהאלוהים”. משפט לא פשוט, אבל למי שלא ידע הוא ידמיין לעצמו שהאל זה דבר מפחיד שרוצה לעשות נזק –וכל זה בגלל שלא ידע. אם באנו לשמות והתכונות של האל למשל נדע על מה מדובר ויש לנו את ספרנו “הגשמת חלומות בידיעת שמות”, ואם קראת בו כמה עמודים תדע שזה האל האוהב והוא היחיד שצריכים להתקרב אליו בכל השיטות. זאת שיטה להכיר את האל אבל זה לא הנושא שלנו-כלומר השמות והתכונות של האל, ובספר זה נדבר על היושר שממנו בא אושר, וכל הכושר למנוע איזה שהוא כל חוסר ולמסור מסר ובסוף לקבל את הכתר שזה למיוחדים שידעו ואז עשו לפי זה, הם השורדים בשתי החיות והם בעלי התכונות שלפעמים קורה להם מקרים שהאל הוא הסיבה שלה, והם היו הסיבה הלא עיקרית שיקרה דבר זה ,ואלה מקרי העל או היוצאות מההרגל שדומות לנסים אבל ההבדל שנסים הם לנביאים והשליחים ואין נסים אחרי מות הנביא האחרון ולזה אנו קוראים “מקרים יוצאות מההרגל”. דיברנו על מקרים אלה בספרים שלנו עד שהרבה אנשים שלא יודעים חשבו שאנחנו מדברים על סיפורי פנטזיה או קרטון לילדים שהגיבור בסדרות אלה הוא שיכול הכל ויודע הכל רק כדי שימכרו דברים אלה וכדי שירוויחו כסף מהוצאות אלה, ואם בכלל הם רוצים שהילדים יהיו שמחים אז זאת שיטה לא הוגנת לצחוק על הילד שאולי יתגבר חוש הדמיון אצלו ואז נאבד אותו, כמו שיקפוץ מגובה בגלל שהגיבור של הסיפור שהוא אוהב קפץ ולא קרה לו כלום, וזה קרה בחיים היומיומיים שלנו וזה מציאות, ובזה אנו מגיעים לדבר שלא כל אחד אוהב לעשותו וזה להביא ספרים של סיפורי הנביאים והצדיקים וללמד את ילדינו את סיפורים אלו, וזה הפתרון היחיד לתקופת הילדות על צמיחה נורמלית וטבעית עם “הפיטרה” שיש לילדינו כלומר הידע הבסיסי שאין עוד אל ושאנחנו העבדים של האלוהים ועלינו לעבודו ולא להיות גויים שלא יודעים או שמקלקלים את ההיגיון הטבעי של ילדינו. הלימוד של ילדינו זה נותן להם להתיישר בגיל הכי צעיר, והם יתחילו ללכת את הדרך של היושר ולכן מתחילים להרגיש את היושר ואת הטוב שבאל והנביאים ושבצדיקים שחיו את אותו חיים של ילדינו ואת אחינו ואחיותינו והורינו וכל מי שאנחנו מכירים.
אחרי צעד הלימוד מגיל קטן, עלינו ללמד אותם את הכל על דתנו ודרכינו, ויש לכל גיל את הספרים המתאימים, כמו ספרים שמדברים על עשר העצות, וכולנו מכירים אותם בגלל שלימדו אותנו בגיל קטן –או כשהתבגרנו, את עצות אלה, והן הבסיס של היושר הכי קרוב לשיטה של הנביאים. ואז נלמד אותם את “הפיקיה”, כלומר התורה של התפילה והצום וכל מעשה שמקרב אותם לאל ולדת, וללוות אותם בכל צעד כדי שיעשו דברים אלה בידע רב והבנה רחבה וזה מחזק אותם ואחרי גיל מסוים הם יהפכו לאנשי דת או בעלי מעמדים גבוהים-ביחס לערכים שלנו, ואז הם הולכים לבד אפילו מלמדים את היותר צעירים מהם את הדת ותורתו.
דבר אחר שעלינו להבין שהדת לא בא מסתם או מכלום, וכל המעשים שבדתנו נובעות מ”הפיטרה” שאנחנו נולדים איתה, אמר הנביא: “כל תינוק נולד על “הפיטרה” ,וההורים שלו מגיירים אותו או עושים אותו נוצרי או מאג’וסי”, כלומר אנחנו במצב הטבעי נכנעים לאל מלידתנו אבל ההורים והסביבה משפיעים עלינו ואז משנים את מה שבאנו כמו להפוך אותו ואת ערכיו ליהודי ,נוצרי או מאג’וסי -והם אנשים שעובדים את האש. ויש בהרבה תרבויות שהכרתי שהילדים או הצעירים אומרים שההורים הורסים את החלומות, וזה דבר שהוא בפירושו נכון אבל הם השתמשו בו לכוונה אחרת וזה לא להיות ישרים וכדי שיעברו על החוק –שההורים מכבידים עליו במצב הנורמלי, ואז הם רוצים לחיות בלי ההורים, ועובדה שאחרי גיל 18 הילדים שלנו עוברים מהבית של ההורים וגרים לבד עם חברה וכלב משלו ואוטו ועבודה, אבל הדבר שאנחנו לא רוצים להגיע אליו זה דת משלו, אלא אם זה הדרך הנכונה ההיכנעות לאל ולהיות בדרך השלום וכן להגיע לאושר שנובע מהיושר, ובזה אנחנו מגיעים לנקודה שהבן לא צריך את הוריו במובן הנכון והתרבותי.
