יֵשׁ בִּי חֵלֶק שֶׁרוֹצֶה לְוַתֵּר,
שֶׁרוֹצֶה לְהַפְסִיק לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה יוֹתֵר.
שֶׁחוֹלֵם לְהַפְסִיק לִנְשֹׁם – וְהַגּוּף יִדֹּם,
עַל יְדֵי טִיל – אוֹ שֶׁהַלֵּב יְקַבֵּל דֹּם,
אוֹ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם עַל הַגַּרְדּוֹם.
.
זֶה קָשֶׁה עִם הַכְּאֵב הַזֶּה לִחְיוֹת,
וְלִפְעָמִים פָּשׁוּט רוֹצִים – לֹא לִהְיוֹת.
זֶה טִבְעִי בְּמַצְּבֵי כְּאֵב קִיצוֹנִי,
בִּמְיֻחָד שֶׁהַכְּאֵב פְּנִימִי – וְלֹא חִיצוֹנִי.
אַךְ יֵשׁ נְקֻדַּת אֲחִיזָה – לְאִישׁ אֱמוּנִי,
לֹא בִּי תָּלוּי בִּטְחוֹנִי,
גַּם אִם אַתָּה סוֹבֵל בַּמֵּמַד הַגּוּפָנִי,
לְפָחוֹת תֵּהֵנֶה בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי.
.
וְזֶה מַאֲבָק מַתְמִיד,
בְּחֵלֶק בְּתוֹכְךָ שֶׁרוֹצֶה אוֹתְךָ לְהַשְׁמִיד.
וְזֹאת לַמְרוֹת שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ – שֶׁהַנְּשָׁמָה עֲשׂוּיָה מִיְּסוֹד עָמִיד,
הִיא קַיֶּמֶת – לְתָמִיד.
.
וְלִפְעָמִים רָצִיתָ – לָמוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם,
אֲבָל הַשֵּׁם רָצָה – שֶׁתִּחְיֶה עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.
אַתָּה בּוֹחֵר בּוֹ – בְּכֹל שְׁנִיָּה שֶׁאַתָּה נוֹשֵׁם,
גַּם אִם אַף אָדָם לֹא יָבִין – וְלֹא יִתְרַשֵּׁם.
.
וְאַתָּה לֹא רָצִיתָ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ רוֹבֶה,
כִּי כְּשֶׁכְּאֵב כֹּה גָּדוֹל אַתָּה חוֹוֶה,
מָה יִקְרֶה אִם רַק תִּתְמַקֵּד בַּהֹוֶה?
אָז סִלַּקְתָּ אֶת הָאֶקְדָּח,
לַמְרוֹת “שֶׁלֹּא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח”.
.
וְכַמָּה אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ – סוֹבְלִים מִיְּצָרִים אֲפֵלִים,
שֶׁנּוֹבְעִים מִכְּאֵב – שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר בְּמִלִּים.
שֶׁמִּתְמוֹדֵדִים וְלִפְעָמִים גַּם נוֹפְלִים,
הֵם רַק נִרְאִים רְגִילִים,
אַךְ בָּרֹאשׁ שֶׁלָּהֶם יֵשׁ מִגְוָן רָחָב שֶׁל ‘טִילִים’,
וְגַם אִם יֵשׁ לָהֶם ‘כִּפָּה’ – אֵין לָהֶם מַסְפִּיק מְיָרְטִים,
כָּכָה זֶה בְּנֵי אָדָם – הֵם מֻגְבָּלִים.
.
וְגַם אִם הַפְּצִיעָה הִיא יוֹמְיוֹמִית,
אַף אָדָם לֹא רוֹאֶה אוֹתָהּ – כִּי הִיא פְּנִימִית.
וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁהֵם לֹא רוֹצִים לָמוּת – אֶלָּא אֶת הַכְּאֵב לְהָמִית,
אֲבָל כֹּה קָשָׁה הַהִתְפַּתְּחוּת הַשִּׁקּוּמִית.
וּמַדְהִים שֶׁלַּמְרוֹת זֹאת – רֻבָּם אוֹפְּטִימִיִּים בָּרָמָה הַלְּאֻמִּית,
גַּם אִם בָּרָמָה הָאִישִׁית – הֵם בְּסַכָּנָה קִיּוּמִית.
.
אֵין מָה לְהַגִּיד – הַנֶּפֶשׁ מֻרְכֶּבֶת,
וּלְעִתִּים זֶה מַרְגִּישׁ שֶׁהִיא נִרְקֶבֶת,
שֶׁאִחַרְתָּ אֶת הָרַכֶּבֶת,
שֶׁהִיא תָּמִיד תִּהְיֶה כּוֹאֶבֶת.
.
אֲבָל אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ אַף פַּעַם,
גַּם כְּשֶׁכֹּל מָה שֶׁאַתָּה מַרְגִּישׁ זֶה זַעַם,
אוֹ שֶׁהַחַיִּים נִרְאִים חַסְרֵי טַעַם.
.
לַבּוֹרֵא יֵשׁ תּוֹכְנִית עֲבוּרְךָ,
עוֹד קְצָת – וּתְגַלֶּה אֶת הַסּוֹף הַטּוֹב שֶׁלְּךָ.
וְאָז תָּבִין שֶׁהַסּוֹף הוּא לֹא סוֹף,
אֶלָּא חִבּוּר – אֶל הָאֵינְסוֹף.
