לָמָּה צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת – עַד דְּלֹא יָדַע?
וּמָה הַקֶּטַע שֶׁל בִּלְבּוּל בַּמֵּידָע?
לָמָּה צָרִיךְ לְהִתְבַּלְבֵּל בֵּין שְׂמֹאל לְיָמִין,
וּבֵין חָמִינָאִי לְבִנְיָמִין?
.
אֶלָּא שֶׁבְּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן – הַדַּעַת נִפְגְּמָה,
וְהוֹתִירָה בִּלְבּוּל בַּמַּעֲרֶכֶת יְחָסִים – בֵּין גּוּף לִנְשָׁמָה.
כְּשֶׁאָדָם שׁוֹתֶה,
הוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת קְצָת שׁוֹטֶה.
בֵּין טוֹב לְרַע – הוּא מִתְבַּלְבֵּל,
כִּי הַכֹּל אֶצְלוֹ קְצָת מִתְעַרְבֵּל.
.
אַךְ שֶׁמְּבַלְבְּלִים אֶת הַבִּלְבּוּל – אֶפְשָׁר לְרֶגַע לִרְאוֹת בִּצְלִילוּת,
בְּתוֹדָעָה שֶׁל עוֹלַם אֲצִילוּת.
וְאָז אֶפְשָׁר לְרֶגַע לִרְאוֹת מִבַּעַד לְהַסְתָּרָה,
וּלְגַלּוֹת שֶׁהַכֹּל טוֹב – וְאֵין קִיּוּם לָרַע.
.
אַךְ אַחֲרֵי הָעֲלִיָּה – בְּעִקְבוֹת הַשְּׁתִיָּה,
נוֹחֲתִים שׁוּב בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה.
וּפֹּה צָרִיךְ לְבָרֵר,
לְהַבְדִּיל בֵּין מָגֵן לְצוֹרֵר,
וְהַשִּׁנּוּי הַזֶּה מְסַחְרֵר,
וְהָאָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁלְּסִיּוּט הוּא הִתְעוֹרֵר.
.
וְהַמַּטָּרָה שֶׁלָּנוּ זֶה לִיצֹר אִחוּד בֵּין עוֹלָמוֹת,
בֵּין הַגּוּפִים – לַנְּשָׁמוֹת.
לְהוֹבִיל לְתַכְלִית,
לֹא רַק אִינְדִּיבִידוּאָלִית – אֶלָּא גְּלוֹבָּלִית,
זוֹ תַּפְקִידָהּ – שֶׁל הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית.
.
וְהַמִּלְחָמָה הִיא מִלְחֶמֶת הַבֵּרוּר,
בֵּין הַבָּרוּךְ לַאֲרוּר.
שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בָּרוּר,
וְכֻלָּם יִבְחֲרוּ בֶּאֱמֶת וְלֹא מִכְּפִיָּה – אֶלָּא מִשִּׁחְרוּר.
.
וַאֲנִי מְקַוֶה שֶׁאֲנִי לֹא שִׁכּוֹר מִדַּי – וְכָתַבְתִּי בְּאֹפֶן הֶגְיוֹנִי,
וְהַחִבּוּרִים תּוֹאֲמִים – וְלֹא רַק בְּדִמְיוֹנִי.
בֵּין הַחִבּוּר לַחֵטְא הַקַּדְמוֹנִי,
לַפְּרוֹיֵקְט הַצִּיּוֹנִי.
.
וְכֹל אֶחָד מֵאִתָּנוּ – צָרִיךְ לְנַסּוֹת לְקַדֵּם לַמַּטָּרָה,
שֶׁבָּהּ לֹא יִהְיֶה יוֹתֵר רַע.
אָז מָה אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו?
אֲנִי כָּתַבְתִּי שִׁיר – וּמְקַוֶה שֶׁזֶּה לֹא לַשָּׁוְא.
