“חפוז”
ומשחר קדמת דנא, עוד מימי בראשית, נבראו הם שניים, יצוקים בתבנית. איך נוצקו? לשם מה, על זה כבר בפרק הבא, עכשיו אני פשוט ממהרת לעבודה. כי בצער תלדי בנים. וכי קשה היא הפרנסה. תאכלס. מציאות. העולם הזה אינו דומה כלל במהותו לעולם הבא. העולם הזה הוא פשוט מראה דרכה הנשמה משתקפת בגוף שהולך ומתכלה.
“ואל אשך תשותקתך והוא ימשול בך” הבטיח היוצר כל יכול לאשה. למה זה נשמע כמו קללה?
ואם הוא מבטיח , אני בעולם הזה, דואגת לקיים. חפוז היא מילה סקסית נורא.
“אני חפז בך” אומר הגבר לאישה.
“אני חפז בך בחפזון כנגד רצונו של השעון”
“אני חפז בך כשאת בדרך החוצה לאיילון דרום”
“אני חפז בך לפני שתלכי לישון”
“אני חפז בך לחפוז אחרון לפני יום ראשון”
“אני חפז בך – כי את חפזה בעיניי”.
על החטא ושכרו, אני כאן לספר.
קמתי הבוקר עם רמת סרוטנין פחות גבוהה במחזור הדם. אחרי שהמחזור החודשי מפסיק, זה קשה יותר לאזן את מחזור הדם. זה מצריך זמן מסוג אחר. מזון אחר, שינה אחרת, פעילות אחרת. וסמים במינון קל. כי אין להם לאן להשטף החוצה אחת לחודש. הם ממשיכים לנוע שם עם הכדוריות האדומות, מעלה מטה במעלה הגוף, מהמוח לרגליים ובחזרה. לשתות הרבה קפה, הרבה תה, ביום שאחרי, והכליות כבר יסננו את השאריות כל חומר כזה משפיע על החומר הלבן שבתאים האפורים של המוח. מעוות מציאות, מאט או מאיץ את קצב המחשבה. אין כאן טוב. אין כאן רע. זה פשוט מה שזה.
השעון מראה לי שיש לי בדיוק 15 דקות חפוזות לפני העבודה. היום אני כבר לא “חולה”. הדופמין מתחיל שוב לייצר את עצמו. אנחנו בסך הכל מכונות לייצור כימי של הורומנים. הם אלו שמעצבים לנו את הנשמה. בכל גיל זה שונה. אצל אישה זה בכלל – רכבת הרים.
החפוז הזה, יש בו משהו סקסי. יש בו משהו ארדנליני כזה. משהו כנגד הזמן. לכתוב בחופזה, בלי הרבה מחשבה על מה שנכתב. להוציא החוצה פשוט את המילה על הדף. שתשאר שם עדות ליום שני. רגע לפני שאני חוזרת להיות “אני”. הוראה היא עסק מאוד חפוז. כל הזמן נחפזים- להספיק את החומר, את השיעורים. נחפזים בין תחילת השנה לאחרי החגים. נחפזים כי תיכף יש טיולים שנתיים. נחפזים מכיתה לכיתה. נחפזים עד החופשה הבאה. נחפזים לקום בחמש. להיות מאורגנים כבר בשש. עם קפה שחור ראשון, ברכות השחר בחופזה, שלא נשכח גם שיש לנו נשמה, שקשורה לגוף הגשמי. הכל נורא חפוז.
הוראה היא עסק חפוז.
הייתי רוצה לשמוע אותך שוב קורא לי לחפוז.
חפוז היא לא מילה קטנה. היא מילה כל כך גדולה. היא המילה שקוראת תיגר על הזמן. הזמן שלא עוצר. שהופך את האתמול להיום ואת היום למחר. ואותנו לזקנים בעוד יממה.
יש הבדל בין חפוז של סרוטנין, לחפוז של דופמין.
העיקר שתמיד יזרום לנו בדם האדרנלין.
החיפזון הוא מן השטן. והוא עדיף מחילזון. חילזון הולך לישון.
בחופזה עליי לקחת את התיק עכשיו. לחזור לשגרה. זה כל כך קשה אחרי שלושה שבועות של אור גדול. חגי תשרי. להתרסק בחופזה על המציאות, עד לחפוז הבא.
אוהבת אותך.
