יֵשׁ קְרָבוֹת שֶׁאַף אָדָם לֹא רוֹאֶה,
זֶה רַק אַתָּה וְהָרוֹעֶה.
קַמְתָּ וְשׁוּב נָפַלְתָּ,
הִתְיַצַּבְתָּ לְרֶגַע – וְאָז מָעַדְתָּ.
עַד שֶׁסּוֹף סוֹף הִצְלַחְתָּ,
שׁוּב נִכְשַׁלְתָּ.
.
וְזֶה מְאוֹד מְיָאֵשׁ,
כִּי הָאוֹקְיָנוֹס הַזֶּה מְכַבֶּה בְּךָ אֶת הָאֵשׁ.
עוֹד פִּסַּת שֶׁטַח אַתָּה לְרֶגַע כּוֹבֵשׁ,
וְאָז מְגַלֶּה שֶׁעָלִיתָ עַל מוֹקֵשׁ.
.
אַתָּה מַצְלִיחַ – בִּלְהִכָּשֵׁל,
אָז תֹּאכַל אֶת מָה שֶׁאַתָּה מְבַשֵּׁל,
אוֹמְרִים שֶׁזֶּה מְחַשֵּׁל,
אֲבָל לִפְעָמִים זֶה פָּשׁוּט מְחַסֵּל.
.
הַחֵלֶק הֲכִי קָשֶׁה – זֶה לְהַמְשִׁיךְ לָקוּם,
כְּשֶׁנִּדְמֶה שֶׁאַתָּה נִלְחָם לְבַד מוּל הַיְּקוּם.
הַיֵּצֶר מְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ – שֶׁאַתָּה עָקוּם,
פָּגוּם – לְלֹא יְכֹלֶת שִׁקּוּם.
.
וּכְשֶׁהוּא מַצִּיג לְךָ אֶת תּוֹצְאוֹת מֶחְקָרָיו,
יֵשׁ לְךָ פִּתּוּי – לְהַאֲמִין לִשְׁקָרָיו.
הוּא סוֹקֵר עֲבוּרְךָ קְרָב אַחַר קְרָב,
וְתֵאוֹרוּ צוֹרֵב כְּמוֹ עֲקִיצַת עַקְרָב.
.
וְאוּלַי פָּשׁוּט כְּדַאי לְךָ לְוַתֵּר?
הֲרֵי זֶה גַּם כָּכָה לֹא יִפָּתֵר.
לֹא חֲבָל עַל הָאֵנֶרְגִּיָּה וְהַזְּמַן,
וְכֹל כָּךְ הַרְבֵּה פְּגִישׁוֹת בַּיּוֹמָן?
.
אַתָּה סִיּוּט שֶׁל מְטַפְּלִים,
וְאִם גַּם כָּכָה לֹא תַּחֲלִים,
אַתָּה סְתָם גּוֹזֵל מֵחוֹלִים,
שֶׁלְּהִשְׁתַּקֵּם עוֹד יְכוֹלִים,
אֶת הַזְּמַן שֶׁל הַטִּפּוּלִים.
.
אָז פָּשׁוּט תַּפְסִיק,
נִסִּיתָ כְּבָר מַסְפִּיק.
תִּמְצָא אֵיזֶה רַעֲיוֹן שֶׁאוֹתְךָ יַעֲסִיק,
וְתִקַּח אֵיזֶה סַם דִּיגִיטָלִי שֶׁאֶת הַמְּרִירוּת הַזּוֹ יַמְתִּיק.
.
.
מַזָּל שֶׁלָּמַדְתִּי לֹא לְהַקְשִׁיב לְךָ,
וְלִרְאוֹת מֵעֵבֶר לְמָנִיפּוּלַצְיוֹת שֶׁלְּךָ.
אַתָּה לֹא בֶּאֱמֶת רוֹצֶה בְּטוֹבָתִי,
אַתָּה פָּשׁוּט מְעֻנְיָן לִגְזֹל אֶת אֱמוּנָתִי.
אֲבָל אַתָּה לֹא תַּצְלִיחַ – אֲנִי אַמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל,
וּלְאֹרֶךְ זְמַן – גַּם אַתָּה תִּרְאֶה אֶת הַהֶבְדֵּל.
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּיָאֵשׁ אוֹתִי – תַּמְשִׁיךְ לְנַסּוֹת,
אַךְ דַּע לְךָ שֶׁלַּמְרוֹת זֹאת – אֲנִי אַמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת.
וְיוֹם יָבוֹא וְיִתְבָּרֵר שֶׁבַּמִּלְחָמָה נִצַּחְתִּי,
לַמְרוֹת שֶׁבַּקְּרָב הַזֶּה הִפְסַדְתִּי,
בִּזְכוּת זֶה שֶׁהִמְשַׁכְתִּי – וְלֹא וִתַּרְתִּי.
.
