נעשה ונשמע – שבועות

לָמָּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ  “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע”?

לֹא הֶגְיוֹנִי יוֹתֵר לוֹמַר – נַעֲשֶׂה אַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁמַע?

זֶה טִפְּשִׁי לְהִתְחַיֵּב עַל חוֹזֶה שֶׁלֹּא קָרָאתָ,

אָז לָמָּה כָּךְ פָּעַל הָעָם הֶחָכָם בְּיוֹתֵר – בּוֹ בָּחַרְתָּ?

.

אֶלָּא שֶׁהֵם יָדְעוּ שֶׁאַתָּה מֵעֵבֶר לַטֶּבַע,

וּבִרְצוֹנְךָ אַתָּה מְשַׁנֶּה אֶת מָה שֶׁנִּרְאֶה קֶבַע.

הֵם עָבְרוּ טִירוֹנוּת אֱמוּנִית שֶׁל עֶשֶׂר מַכּוֹת,

שֶׁבָּהֶן אֶת סִיגֵי הַכְּפִירָה הִצְלַחְתָּ לְנַקּוֹת.

.

הוֹכַחְתָּ שֶׁאַתָּה לֹא מֻגְבָּל בַּסּוֹף – וְלָכֵן אַתָּה אֵינְסוֹף,

אַךְ גַּם חָשַׂפְתָּ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתָם בְּלִי סוֹף.

וְאִם אַתָּה בּוֹרְאָם,

אַתָּה מַכִּיר אוֹתָם – יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהֵם מַכִּירִים אֶת עַצְמָם.

.

מָה טוֹב לָהֶם?

אַתָּה יוֹדֵעַ הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב מֵהֶם.

רַע עוֹשֶׂה רַק מִי שֶׁחָסֵר – וְהַכֹּל שֶׁלְּךָ,

לָכֵן אַתָּה טוֹב – כִּי אֵין בִּלְתְּךָ.

.

אָז אִם אַתָּה מְצַוֶּה עַל מִצְוָה,

סִימָן שֶׁהִיא טוֹבָה.

אַתָּה מַכִּיר אֶת נַפְשֵׁנוּ,

וְיוֹדֵעַ מַהִי הַדֶּרֶךְ לְתַקֵּן אֶת נִשְׁמָתֵנוּ.

.

וּבִגְלַל שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ כֹּה חֲכָמִים,

וְהֵם הֵבִינוּ אֶת גְּדֻלַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים.

הֵם אָמְרוּ נַעֲשֶׂה כִּי זֶה טוֹב עֲבוּרֵנוּ,

כִּי אַתָּה וַדַּאי יוֹדֵעַ מָה טוֹב בִּשְׁבִילֵנוּ.

.

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע – זוֹ תּוֹצָאָה שֶׁל תּוֹבָנָה,

שֶׁכֹּל צִוּוּי שֶׁנָּתַתָּ – הוּא מַתָּנָה.

וְלָכֵן אָנוּ חוֹגֶגִים שָׁנָה אַחַר שָׁנָה,

תּוֹדָה עַל שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ תַּרְיָ”ג מִצְווֹת בַּתּוֹרָה.