קנאה מסוכנת – פרשת קורח

לִפְעָמִים קִנְאָה מִתְחַפֶּשֶׂת לְאִידֵאוֹלוֹגְיָה,

וּמִשָּׁם קְצָרָה הַדֶּרֶךְ – לְדֵמָגוֹגְיָה.

הַקִּנְאָה יְכוֹלָה לְהִתְלַבֵּשׁ בְּטִעוּנִים יָפִים וְהֶגְיוֹנִיִּים,

גַּם אִם הֵם לְגַמְרֵי דִּמְיוֹנִיִּים.

.

קֹרַח נִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת כֻּלָּם שֶׁהוּא נִלְחַם עַל עֵרֶךְ,

וְאִבֵּד אֶת הַדֶּרֶךְ.

הָאֱמֶת שֶׁהוּא נִלְחָם עַל הַכָּבוֹד,

עַל הַתַּפְקִיד שֶׁבּוֹ הוּא רָצָה לַעֲבֹד.

.

הָיָה לוֹ כֹּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף וְהַשְׁפָּעָה,

אַךְ זֶה לֹא הִסְפִּיק בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיעַ אֶת הַקִּנְאָה.

וְזֶה שֹׁרֶשׁ הַבְּעָיָה,

קֹרַח הוּא הָרְאָיָה.

.

הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק בְּחֶלְקוֹ – הוּא רָצָה אֶת חֶלְקָם,

אַךְ הוּא הָיָה מְאוֹד מְתֻחְכָּם.

הוּא לֹא טָעַן רַק בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ,

אֶלָּא כִּמְיַצֵּג שֶׁל עַמּוֹ.

.

וְאוּלַי הוּא בְּעַצְמוֹ הִשְׁתַּכְנֵעַ מִטִּעוּנָיו?

וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁהוּא הִצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אֶת שְׁכֵנָיו.

הַכֹּל הָיָה שׁוֹנֶה – אִם הוּא רַק הָיָה יוֹתֵר עָנָו,

הוּא גַּם הָיָה נִצַּל – וְלֹא רַק בָּנָיו.

.

הוּא רָצָה לָקַחַת אֶת מְקוֹמָם שֶׁל גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ בַּסֻּלָּם,

וְאִבֵּד אֶת מְקוֹמוֹ בָּעוֹלָם.

וְיֵשׁ כֹּל כָּךְ הַרְבֵּה מְסָרִים בַּסִּפּוּר הַפִּלְאִי,

בְּכֹל חֵלֶק – יֵשׁ מֶסֶר אֱלוֹקִי.

.

אַךְ אוּלַי הַמֶּסֶר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר,

שֶׁיֵּשׁ מַאֲבָקִים שֶׁעֲלֵיהֶם צָרִיךְ לְוַתֵּר.

וְשֶׁמִּי שֶׁמְּנַסֶּה לָקַחַת אֶת חֶלְקָם שֶׁל אֲחֵרִים,

הַבּוֹרֵא עָלוּל גַּם אֶת חֶלְקוֹ לְהַחֲרִים.

.