מבוא:
לכל בן אדם יש את המקצוע שהוא חיי ומתפרנס ממנו. אבל על כולנו לחזור צעד אחורה, ולבדוק ולוודות כמה זה רלוונטי, האם זה בסוגו או במקביל שלו והכי חשוב זה מאיפה מקורו?. אבל שאלות אלו צריכות להיות מקוריות ולשתות מבסיס המקור האמתי שנתן לנו ואישר פרנסה זו. וסוג של חיפוש זה מתועד אצל האל-וכמובן בעניינו החומרי אצל איש מסוים ,כמו בעל הבית או יותר.
הכוונה מוודאות ובדיקה זאת, היא לחזור למי שבסס והקים פעולה –לא מסובכת, זאת, והוא מי שהקים כל דבר מסביב או בתוך עולמנו ומעגלנו החברתי ,החומרי והרוחני.
יש מי שאומר שפרנסה זאת חוזר סוג פעולתה לשביל האל הבורא, וזה בתנאים שתהיה פרנסה כדי להאכיל ולפרנס את האישה והילדים ואת עצמו, ואז זה בדרך המבורכת שכוללת שממנה אחרי האל הולך הסכום של המשכורת, ואת כמות הנתינה ומתווסף עם הזמן, וכל זה לא ממדע שרכשנו-וזאת אמירת מי שלא יודע שזה ממה שידע, אלא ממקור כל דבר, שצומח ממנו כל דבר, אנחנו בני האדם וכל מה שקשור בחיינו ושרדתנו בכל הצורות ובכל סוגי תחומים של חיים שלנו ואפילו חיי האחר כך, חיי הנצח-וזאת המטרה והיעד האמתי מהאל ומקור החיים.
ולמרות שעניין זה נמצא בסולם העדיפויות ,וגם שהחיים השתנו בלהיות כמו יער, אבל המטרה האמתית-כמו שאמר איש חכם, לפחות בחיים אלו זאת המטרה החומרית, או במילה אחרת “המשימה”.
אחרים אומרים ושואלים שאלות חסרות ניסיון ורב ברכה: “מה יש לעשות בחיים אלו?”-כי הם רוצים את חיי הנצח, אבל אנחנו חייבים להבהיר להם, כי זאת מטרת הזריעה של חיי הנצח, ואם לא היינו במצב שנותן לנו להיות המתפללים והמברכים בסטטוס המכובד, אז זה הולך ומתהפך, ולזה אנחנו קוראים: “הוודאות המזויפת”, וזה כי בעלי הבנה זאת לא חזרו לדברי אל –או שלא למדו אותה בצורה המספיקה שיבינו מובן זה, ושיהיו הצדיקים בעלי מעשים חלקים, ולא להסתפק בחלקים, מחיים אלו-ומחרשה, וממטרה ראשית שזאת חיי האחר כך, חיי הנצח.
אמרו: “רחם האל על מי שחלקו אוכל”, ובאמירה זאת יש את הבדאות של הגורל ואת רצון האל ומימושו ובריאתו לכל דבר , בצורה יחסית מצד אמונתנו בבריאה זאת, כי יש את החלק היותר גדול ששייך לבורא שלה, הבורא של הבריאה, שאם לא הייתה אמונתנו ברוב חלקה בשבילו, ולא חזרה אליו –מתוך רצון או בהכרחה לא ישירה, אז לא היה לעולם זה טעם או מטרה, והמשימה של האל-אם היה נכון ביטוי זה, זה שיחלק לנו את המשימות ,אנחנו בני האדם, שטעינו בהתחלה, אבל למדנו, ואז לכל אחד יש את חלקו שבתוכו מוקמת משימתו, או שתדר וטווח זה הולך ומתגבר בגלל הברכה ובגדילת המשימה וכמובן גדילת מה ששייך למשימה או למטרה שזה חיי גן עדן.
למשימה יש דברים שייכים שהם סיבות או משהו תלוי ,כמו קריטריונים ומשתנים של שליחות זו, ומזה מתקיים דבר שאם ידענו אותו, ואם ידעו מי שקשורים בשבר זה –עם כניעה שרובה לאל ולכל אחד יש את חלקו משיטה שמובילה לזהב של מתכת הבן אדם, ומבהירה את נוצצות של ערך שלו ולדבר זה אנו קוראים “הרמה”, הרמה שלך של שתי המטרות, ושל שני יעדים, אבל אם לא נזכרנו שיעד אמתי זה חיי אחרי המוות אז זה מוביל אותנו לקריסה וכישלון אוטומטי בשתי המטרות, וכמובן בשתי המשימות.
בספר זה אנו נדבר על משימה לא ישירה, וזאת היא משימת החיים שחיים בה וקיים בה את חלק הקמת האימפריה של הערכים, ושל משימות-כהן הולכות ומתווספות עם הזמן אפילו באי הגשמה למשימה הקודמת אם יש רמה וערך שנותן –אחרי האל, לפיצול זה, אבל אנחנו חייבים לחזור למשימה שלא השלמנו, ולזה יש שם ,”צעדי המשימה”. ותיאור זה ממה בא ומתלבש על שלבי הדת האחד של האל, שזה להיכנע אליו , אבל האנשים התעסקו בשמות וביטלו את התיאור האמתי שמוביל אותם לאמת המוחלטת של משימות ורמות בכל התחומים בחיים אלה, והכי חשוב לצערי ששמות ושכיחת תיאור אמתי שהוא בעצמו תיאור לתיאור של השלב הגדול והמשימה הגדולה, וזאת היא שלב המאקרו, אבל לא בשווי ששלבי המיקרו יותר חשובים או שיש להן את העדיפות הנטולה אם הלכו המשימות והתגברו ונוסף עליהן עוד משימות , אבל המשימה האם היא ההוכחה והמקור של כל המשימות, למרות שהיא ההתחלה בתיאורה אבל במימוש היא המסתיים בה כל דבר, וזה נותן למשימה אחרת אבל לא לנו אנחנו עבדי האל ,אלא לאלנו, ששם על עצמו חובת ההוגנות שמובילה לשפיטה של הוכחה, השפיטה ההוגנת של מונע האי הוגנות השתי המשימות של בני אדם, וזה גם מונע ממלכות של החלש שנברא בשביל משהו אחר –אבל הוא עסוק במשימה מזויפת של אסיפת מלכות, ושכח שהמלכות המוחלטת היא לאלוהים, הוא בורא העולם ומלכו.
כתוב תגובה
כתוב תגובה
