הגדרת הרמה שבלטה או נעלמה
אמרו: “רחם האל על איש שהכיר את רמתו”. ולכל אחד ממנו יש את אמצעי המדידה השונים, בשוני תחומי החיים שלנו, והשאלה ששואל אותה כל אחד, אפילו עם הליכה למרחק מסוים ממשימתו היא: “מהי רמתי”.
אם באנו כהתחלה לתחומי חיים, כל אחד יש לו את דרכו, ובתוך הדרך יש את הרמה שהולכת ומשתנה, בחוסר או התגברות, לפי דעת של הבן אדם עצמו או שפיטת האנשים מסביבו. והגדירו במדעים שונים את פירוש והסבר העצם ורמתה. בסוציולוגיה למשל אמרו שהערך שלך זה מה שאתה חושב שהאנשים חושבים עליך, והרבה מדענים שביססו את העמודים שמרכיבים מדע זה מהעבר הכי ישן ,אבל היום יש לנו את הצורה הכמעט סופית של מדע זה, מדע התקרבות
התרבויות והעמים, אבל לנו יש את ההגדרה השונה ונעבור על אידאולוגיה זאת בסוף.
למשל בן אדם שמעניין אותו מדע, או שהוא במשימה של אסיפת ידע והכנת בסיס לתחום מסוים, בידיעת כל דבר יחסית על התמחות זאת, או שהוא אוסף דבר על כל דבר-אמרו: “תדע דבר על כל דבר ,וכל דבר על דבר אחד”. אז בתוך משימה זאת , המנחה או המורה המלמד נותן לך לפי סדר בחינות את הציון הערכי שלך, אבל עד כמה זמן?, כי בסוף את ממשיך לבד או בעזרת מספר אנשים מוגבל את משימת ושליחות אסיפת –ואחר כך לימוד, מדע זה, שאם נתת את כל חייך בשביל שתיה מבור זה אתה נשאר מתחיל שלא יודע את הכל , וזאת הידיעה או המשימה החסרת הגשמה ממשית וכללית כי אם הקצת את כלך למדע זה הוא נותן לך את המקסימום עד נקודה של הפסקה הכרחית או ברצונך, ואם נתת לו
את חלק ממך אז הוא לא נותן לך כלום, וזה ביחס לבור עם אין סוף, ואז אנו עוברים לרמה שלא מסתיימת אפילו עם מותך-וזה ביחס לדברי ותחומי חיים, כי יש את מי שמעביר מדע זה, ובזה מונה הטובות ממשיך וגודל אפילו אחרי מותך, כי כל החיים מקוללים –כמו שאמרו, אלא לומד ומלמד וגם את מי שמברך, כי שני דברים אלה דברי זריעה ,והזורע יש את מי שאוכל מהשדה שלו, שהאל הוא המלמד והנותן למשך העברה והדואג לצמיחה זאת, שאמר אחד הנביאים: “אם יש בידך צמח, ויום הדין בשערים אז תזרע אותה”.
עכשיו אנחנו באים להגדרה שלנו לרמה, שהיא דומה במינה להגדרה של חיינו, אבל השונה זה האחוז של נתינה וסוג הזריעה.
אם אתה מסתכל על הטבע של סוג זה, אתה מתפלא כל הזמן ,והרמה שלך הולכת וגודלת
בעיניך-כל הזמן, אבל אתה נהיה חסר ערך ורמה גם כהתחלה מול אנשים אחרים או בדיוק יותר ,מול ברוב.
דרך זאת היא דרך הערך, ומשמה אתה מדבר ומתעניין על הערך שיש לו פירוש אחר וזה הרמה, או היוקרה שלך –של מעשיך, שהן בעמן יקרות שמהוות יוקרה למי שעושה אותן, וכל שאתה הולך בדרך זאת את מתקרב מהיוקר האמתי, יוקר הרמה הסופית בעלת התוכן האין סופי, רמת יום הדין.
יש את השיטות לכל מי שמעוניין בדרך זאת, ואת כולן מובילות לשערי גן עדן, אבל זה תלוי בשווי הצדק, והמצב שמסביבך, כי אמרו: “שקל, יותר יקר אצל האל יותר מאלף שקל”, למה?, כל בעלה היה לו שני שקלים אבל אחר היה לו מיליון, ושניהם נתנו, אבל בעל השני שקלים נתן אחד והשאיר לו אחד ,ובעל
המיליון יש לו את כל זה, והאלף שנתן לא הפחית ממה שיש לו הדבר שנזכר.
יש את השיטות האמתיות והמקוריות –אם לא כולן, בדרך זאת, אבל מה שחשוב לדעת ששיטות ראשיות שהן חובה, עלינו להתחיל בהן-כמו הגדרת מדע ומבוא אליו לפני שקיעה בו. ושיטה זאת היא תפילה, ואמרו: “מי שלא התפלל טובו התקלקל”, ואם לא החיים אלו אז בחיי האחר כך, והאל לא מקבל את האלף טובות ומצוות-למרות שהיה לו נעים וקיבל משהו בחייו, אבל ביום הדין, כמו שרצה למשוך את הכסף מהמכונה אבל אין לו את הכרטיס של הבנק, בפיעל יש לו אלף ,אבל הוא לא יכול להשתמש בערך זה. ובחייו עם הזמן האנשים יעריכו אותו ,אבל מה הוא קיבל?, ארגז פירות ריק שהוא אבל בעל הארגז רצה לתת לו את הפירות והוא לא עשה חשבון שאולי מישהו אחר לקח את חלקו
שבפנים והטיפ שלא נזכר בו איש זה ,זה שאם מצא ארגז זה מישהו אחר אז הוא יכול לקבל את הפירות שבו, זה מה שאמר בעל הארגז, שהוא בפועל בעל הפירות, הוא האל בורא הכל הוא האל העצום.
דבר זה לא שמים לו לב הרבה אנשים, ולבעל מעשה זה אנו קוראים “הגוי המזייף”. למה נהיה גוי בסוף?, כלא היה הוגן עם האל ועם עצמו, ולמרות הזיוף וחוסר הערך למעשיו בפועל ,הוא המשיך לעשות אותו עם אפס תוצאות בזמן אמת, והוא בגד בטוהר השליחות והמשימה שלו, אולי הוא ידע שזאת משימתו, אבל הוא גזר ממנה את המעשים שמביאים לו עידוד והערכה בלי שיהיה צודק עם אלו ועם המחשב הראשי ובעל האמירה האחרונה, השופט האמתי על מעשים. אמר האל: שמי שעושה טוב אפילו לא התפלל הוא יקבל הערכה מהאנשים ומי שחיי אתו, אבל ההערכה
האמתית היא ההערכה הסופית, שאם לא היה יום הדין הקיים ,לא היה טעם למעשים טובים ומצוות, ולזה אנו קוראים “ההוכחה האלוהית”.
