הרמה בקביעה תוך ימים שבעה
לפי מה שידענו, מספרי קודש ומאמירות נביאים, שהאל ברא את האדמה ביומיים-ראשון ושני, ואז העריך את מה שבהן בארבעה ימים עד שישב על כסו ביום השביעי. אמרו שהאל נח, אבל זה לא מתאים לאל שהוא עושה הכל ובורא בלי שיתעייף ,זה הכוח המקור לכל הכוחות, והוא בעל היכולת האי סופית הוא האל מלך המלכים.
עכשיו אם באנו ליכולת של הבן אדם, ואם ניסה חיי חלש זה לחכות את מה שעשה האל אז הוא לא יכול, כי קודם כל הוא לא בורא, והיכולת שלו להחזיק מעמד היא פשוטה, אבל נשאר לנו ממעשה מבוראנו העצום שיטה של: “בכמה ימים אני יכול לדעת על עצמי את הכל?”.
כהתחלה בימים השניים הראשונים אתה צריך לחשוב על היכולת שלך על האדמה, מה יש לך
ומה אתה יכול לעשות הרכוש זה. תיקח לך יומיים להערכה ולביצוע ברכישה ובקנייה ובהחזקת מה שאתה יכול, בהתאם למשימה שלך, אז בסוף היומיים עם מה שיש לך ומה שהוספת ,אתה יכול לדעת את הכוח שבין ידיך, ומה אתה מסוגל לעשות.
אז בארבעת הימים שאחרי, אתה צריך לתכנן ולממש את מה שיש לך ואז יש לך מושג: “איך ועד כמה אתה מבצע?”, והחשוב מזה: “מה הרמה שלך?”. תסיים הכול עם סיום ארבעת הימים, וזה זמן מספיק לך כבעל רכוש קודם-ואת מה שהוספת לפי היכולת שלך, ואז ביום השביעי תהרהר ותחשוב על מה שבצעת. זה לא –חס וחלילה, ניסיון בריאה וזה לא מחשבה שאנחנו אלים, אבל זה מה שהיה מההכי מושלם והכי גדול ובעל היכולת, שברא כל דבר מלא דבר ומכלום, עד שהיה-והוא בכל עת, בעל הרמה המוחלטת והסיבה שנעבוד
אותו, שהוא האלוקים ישתבח שמו. ואנחנו כעבדים, שלא היה משל לפני זה בצורת הביצוע הקרובה, מנביאים או צדיקים, אז אנחנו לוקחים את הדוגמה הכי קרובה שזאת שיטה טהורה ונקייה ,ולפחות לקחת ממנה את הזמן שהיה בשביל משימה זאת, וזה דרך מי שעושה את מה שנעשה בצורה הכי מושלמת שהייתה שתישאר עד שהאל ירצה ממנה להסתיים.
ועלינו עם מחשבה על שיטה זאת, לחשוב גם על מה שהאל ברא לעבדיו, ומה הן הסיבות והמרכיבים של בריאה זאת, כמו עשיית מטוסים עם חיקוי לזבובים ויתושים וגם כן בעלי כנף. כל דבר שהאל ברא ויצר יש ממנו חוכמה, אז עלינו ללמוד כל מה שמסביב בריאה זאת, וללמוד, כמו שלמדו קודם מדענים ובעלי מקצוע מעשייה נפלאה זאת.
אחרי העשייה –ביום השביעי, אנחנו צריכים להעריך ולדעת בדיוק: “מהי רמתי?”, וזה
בנוגע למימושינו בחיים התחתיים , ובזה יש לנו מושג מה אנחנו מסוגלים לעשות, באיך של איכות, ובלמה של אמונה, ואז נשאר לנו לדעת דבר שני, מסוג שקשור אבל שונה, שמה היא רמתי אצל האל, ומה יהיה לי אחרי המוות, אחרי שיצרתי ועשיתי מתוך אמונה שהאל ברא אותנו לבנות את חיים אלו, בלי לעלות על הסיבות , ובלי להיות בעלי גאון מזויף ,אלא באהבה שהיא האמא של המצווה, ובדיוק על שאפשר, מתוך לב שאוהב לתת.
זאת שיטה מוערכת שיש דברים שצריכים יותר זמן למימוש, ואנחנו חיכינו בורא עולם בקשר לזמן, רק כדי לקחת את הברכה ואת הקודש-אם זה בקשר לדת, ועלינו להבין שכל
זמן או מקום שקשור במסורתיות שלנו הוא נותן ומוסיף סוג של קודש וערך נוסף, שהוא שלנו ושל כל הטובים בעולם של טובים זרים שחיים בתוך משפחתם או חברתם.
ואם כן יש משימה עתידית או קרובה אחרי ניסיון ראשון שלנו בשבעה ימים, אז עלנו לחלק את התקופה המוערכת לשבעה חלקים, וכל שהימים והזמן נהיה יותר, עינו להאמין שאנחנו לא יכולים להגיע ליכולת של האל, ושאנחנו חלשים ותלויים ברצון שלו ובגורל שאחרי בריאת העט, הוא נתן לו צוו בכתיבת כל מה שיהיה בעולם עד יום הדין. זאת היא שיטתנו, שכל שמתקדמים בה וכל שזה נהיה שונה בגלל החולשה שלנו כבני אדם, אנחנו נהיים יותר חזקים, בעלי אמונה, ובעלי דיוק וידע יותר ונוסף. וזאת היא הכתובת שלנו שכל שהתרחקנו מהערכתה כערך ראשי, אנחנו נוטים מקור ובסיס שכל בעל חיים הוא צריך
אותו. וגם אנחנו צריכים לשמור על ידע יקר זה, וזה לסיבות שלא כל אחד חיי בעולמנו יודע מה המטרה מאינפורמציה אמתית שקשורה בטוב ביצוע ,וכמו הקטלוג של היוצר, יש את ספרי הקודש שאנחנו חייבים לקרוא בכל יום, ועליו השלום אבינו דוד, יש לנו בו את הדוגמה שהאל לימד אותו איך ליצר במסגרייה שלו את המגנים-שזה מסמר אחרי מסמר עם רווח שמחזק את דבר חשוב זה, ואת הסיבה מבריאת הברזל-בהורדתו מכוכבים מהחלל על האדמה וזה מוכח בספרי קודש שלפני אלפי שנים, ולמה האל ברא את חומר זה?, ואם הייתה לנו תשובה מהספרים או ממסקנה שלמדנו, בסוף אנחנו מגיעים למסקנת האם, שאנחנו חייבים להיות קרובים מהבורא שלנו, וכל שהתקרבנו מטוב נקבל טוב בסוף וזה גן עדן, הבית של כל מי שהיה קרוב לרצה טוב וכמו שאומרים: “תעשה טוב תקבל טוב”,
ו “המקביל תלוי ביושר הליכה בשביל”. זה מה שלמדנו, ועלינו לשמור, הירושה של החזקים, אנשי מסורת ושומרי דת.
