התאמה נעימה שמחזקת נשמה
הביטוי שנדבר עליו בשלב זה הוא “התמודדות” או “התאמה”. וזה קשור בעשיית סביבה שמתאימה למה שאנחנו עושים. וכמו שאמרו :”תהיה אתה הסביבה, ותשיג מטרה קרובה”. אמירה זאת נותנת לנו להתרחב במחשבתנו, ההתרחבות המותרה והנותנת לנו עזרה, ומקרבת עד שנוגעים בפועל ומרגישים את דרך ברוכה זאת.
היה אחד הנביאים מתפלל ,וראה תוך כדי תפילה ענף של גפן מגן עדן, ואז ניסה לגעת בו, עד שהתלמידים שלו הרגישו בו וראו אותו. ושאלו אותו האם התפילה שונתה?, ואז אמר להם מה קרה איתו. וזה הדביר את אמונתם באל ובנביאו. עוד סיפור של הנביא הזה, כאשר היה מתפלל ליד הגומחה, ואז באו
הלא מאמינים ושמו על גבו כאשר היה סוגד מעיים של חיה ,ואז באה בתו הקטנה והתחילה
לבכות ולצעוק עליהם, ובסוף ראו את ראש “הגויים” רועד ופוחד. שאלו אותו מה קרה איתך? האם אתה חולה?, ואז אמר שראה חיה מפחידה עם ניבים שאף פעם לא ראה , ורצתה לטרוף אותו. אמר לו הנביא: “אם הייתי רוצה אחרי הסכמת האל שהחיה תטרוף אותך היה קורה”. אבל לצער הנביא לא האמינו והמשיכו בטעות שלהם.
אלה שתי דוגמאות, אחת על נתינה והשנייה על עונש ללא מאמינים. ובתוך דרכנו יקרו דברים דומים, אם היינו בעלי אמונה וערכים היינו מרוויחים מקרים שמעל ההרגל, ויוצאות דופן בכוח אדיר של אלוהים, כמו הנסים של הנביאים והשליחים, אבל לאיש רגיל שהוא לא
כמו נביאים אנחנו קוראים למה שקורה איתו מהדברים הנפלאים “מקרה יוצר מההרגל”.
ואיש אחר שהוא צדיק , והיה רעב, חשב על אוכל מסוים, אבל לא היה מול עיניו אוכל זה,
עד שהרגיש את טעם האוכל בפיו, והוא התפלא וודא שהוא בדרך הנכונה. כל זה מצדיק אותנו מול האל, והאל נותן סימנים אלה –אחרי שנתן את המדע, כדי שיבחן את המאמינים , ומי שלא מאמין זה נראה במצבו אחרי מקרה עצום זה.
כל זה בהתאמת האל וביכולת שלו, ויש את מה שעלינו לעשות ולתאם, גם זה נהיה בצורה של מבחן, שיבדוק האל-והוא היודע קודם, האם נחזיק מעמד, והאם אנחנו מתאימים לדרך זו, והחשוב איך נתאם את עצמנו עם המשך בברכות ותפילות בלי שנפחית אלא אם זה
הכרחי ואין ברירה. וכמו שאמרו: “מעט שנמשך יותר טוב מהמון זמני”. והתאמת ברכות ותפילות זה הדבר הראשי והכי חשוב שעלינו לתאם לפי מה שקורה איתנו, בלי שנסמוך על חיים אלו, אלא לסמוך על האל בעל היכולת הוא הרואה והיודע הכל. ומזה
באות הדרגות שהאל נותן לנו להיות בהן, וזה גם קשור ברצון-שהוא יותר חשוב מהמעשה עצמו, כי אם שמנו בראש לעשות טוב ולא עשינו ,האל נותן לנו טובות על מצווה זאת שלא עשינו, ואם עשינו אז יש לנו במחברת המעשים מעשר עד שבע מאות טובה שנחשבת. ואם שמנו ברצון שלנו רעה ולא עשינו, אז המלאך המחשב כותב לנו טובה אחת, ואם שעינו רעה אז נחשבת רעה אחת ולא יותר. זה החשבון ההוגן של האל בעל ההוגנות שאסר על עצמו ועל עבדיו להיות לא
הוגן. וכל דבר האל סולח לנו עליו אלא על שיתוף עוד אל –כמו חיים, אישה, כסף וכו’, ואת זכויות האנשים ואפילו את זכויותיהם של החיות ובעלי החיים. כי אם עשינו נזק לחיה או הרגנו אותה-קודם כל זה נגד החוק האנושי, וזה מהרחמים של האל שהסכים לנו לממש חוק זה בחיינו, ואחרי החיים האלו אם כן
עשינו רע לחיה או לבן אדם, אז קורה דיון ביום הדין על זכות הבן אדם, ואת החיה שהרגנו או עשינו לה נזק, היא עושה לנו אותו נזק שעשינו לה, כי החיות עם עמים כמו אותנו אנחנו בני האדם.
ואת התיאום שלנו עם ההשתנות של החיים, עלינו להיות חכמים, והחוכמה הזאת הולכת ומתווספת , ומתגברת עם התגברות האמונה בלבנו, ואז אנחנו מתאמים את חיינו עם
מעשינו הטובים, ואם הפחתנו מתפילות או ברכות שאנחנו עושים תמיד, אז יש חלל של מעשים, ואם לא התעסקנו בטוב, אז אנחנו הולכים ונוטים לדרך רעה. זה הטבע של הנפש האנושית, אם הייתה בעלת מעשים טובים, היא מתרחקת מרע, ואם טעתה האל מאזן לנו את מחברת המעשים-אם לא המשכנו בטעות , אז אנחנו חוזרים בתשובה כל פעם, אפילו על
מעשים שלא מוציאים אותנו ממעגל האמונה. וכולנו טועים כי לא התאמנו את מעשינו לחיים
, לפעמים אתה לא יושן טוב או לא אוכל או עובד עוד שעות נוספות, ואז זה משפיע על פולחננו ,ועל תפילות וברכות שאנחנו מתמידים לעשות, והחשוב שההיכנעות שלנו
לאל נהיית פחות ובמקרה זה עלנו לתאם את עצמנו בלשים בתוכנית חיינו עוד מעשים טובים שמאזנים לנו את הראש.
