בְּשַׁבָּתוֹת שֶׁל קַיִץ עַל מִדְלוֹן,
הָיִינוּ צוֹבְעִים שָׁמַיִם בְּצֶבַעוֹן.
מַיִם בַּצִּינּוֹר, צְחוֹק בַּחָצֵר,
כֹּל הָעוֹלָם נִרְאָה כְּמוֹ סֵפֶר.
רֶגַע נִשְׁמָר בְּתוֹךְ תְּמוּנָה,
עֵינַיִם זוֹהֲרוֹת בְּלִי תְּבוּנָה.
כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם בָּא, רָצִינוּ לִרְקֹד,
כִּי יְלָדוּת מְאַשֶּׁרֶת לֹא רוֹצָה לִפְחֹד.
💬
עוד אין תגובות לסיפור הזה
היו הראשונים לכתוב לעושה ונעשה מה חשבתם. גם משפט אחד עושה הבדל.
התחברו כדי להגיב
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
איך הסיפור גרם לך להרגיש?
