חזרתי לאותו מקום ואת לא היית שם.
נכנסתי בשער והרכב שלך לא היה בחניה,
עברתי ליד דלת המשרד שלך,
אבל הדלת הייתה סגורה
וכבר מישהו אחר תפס את מקומך.
כאן הכל נראה רגיל,
האנשים רק מעט התחלפו,
אך הנהלים נשארו אותו הדבר.
כביכול כלום לא השתנה,
רק עבורי כאילו הגעתי לארץ זרה.
כבר אין לי את מי שיצעק לי בשמי,
שיחפש את השלום שלי, את ה-״מה נשמע״,
לא עוד החיוך המתגנב כשמבטך פוגש במבטי
באיזו שיחה רצינית עם אנשים רציניים,
הם מדברים על דברים רציניים,
ואנחנו צוחקות על איך האגודלים שלי ושלך נראים.
הזכרונות שלנו נשארו איתי,
והכל פה צועק את שמך,
אבל כבר מעטים אלו שזוכרים אותך,
ואני תקועה באיך אפשר לשכוח אותך.
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
